יד על הלב, אני שונא בני אדם. ככה, בפנים, שונא. לגמרי שונא.
לא יכול, השנאה אוכלת אותי, ואני מוסיף מלח לפי הטעם. בכיף
שלי, השנאה. מפלי זיעה עם קסדות וכידונים מסתדרים בשלשות במורד
הפרצוף שלי, ואני לוחש פקודות. כל טיפת זיעה שתפגע ברצפה, תפער
בה חור חומצתי של שנאה. זה לא כימיקלים מהמפעלים, אדוני, מה
שהרג כאן את כולם זה אגלי זיעה שנאתיים. תרופה? תהרוג את
השליח. אני קם בבוקר, מבסוט, שחור משנאה, ונרדם בלילה תוך כדי
הכנת רשימות חיסול. מה אני אעשה, אני רובוט, התוכנה שלי דפוקה.
את השנאה למדתי מההר, את הזעם - מלוע הר הגעש. את הדמעות
המעטות שהיו לי, החלפתי בשריון. עכשיו אני אביר ולא אביר שלך.
אני אביר עם סוס שחור, עם דלעת בתור ראש, עם אש במקום שבו
אמורות להיות המחשבות. לו ידעתי על האגם השחור, הייתי ממריא על
כנפי שנאתי ונעלם בתוכו. מי אני? שנאה.
בפעם האחרונה שציירתי לב, תקעתי בו חץ. הוא דימם למוות, אני
ישבתי ובהיתי בו עד שמת. איך אצלכם חץ בלב מראה אהבה? רק כשהלב
בוכה אתם לומדים לאהוב? לא הבנתי אתכם, אנחנו שונים. אני שונא
באמת, אתם רק בכאילו. חסר לכם כשאתם לבד, ולי, לי טוב ככה. אני
חי מדמיון. רק השנאה שלי אמיתית.
בעצם, בעצם אני לא באמת שונא אתכם. אני רק לא מבין אתכם. משהו
בכם השתנה, ואני לא עברתי שינוי, אני אותו סתם אחד שהיה סתם
אחד מכם.
זה כוכב נחמד, הכוכב שלי, וטוב לי פה, באמת. רק לפעמים אני
מציץ בכם ואתם לא מרגישים ואני מבין שאני לא אחד מכם, אתם
פועלים אחרת. יש לי משהו קטן בשבילכם, ככה, לפני שאנחנו
נפרדים. כוכב קטן בקופסת נעליים עם שני חורים, שיכנס אויר.
בבקשה, תטפלו, ואתם גם יכולים ללטף, אני נמס בחושך. הכוכב הקטן
שלי יהיה יתום עוד מעט. אני אתגעגע.
אני לא כל כך שונא אתכם, אפילו בכלל לא, כי רק אתם יכולים
להשאיר את הכוכב הקטן שלי בחיים. הוא אוהב שצוחקים ואני שכחתי
כבר מזמן. אני מלטף את הצל שלכם, אתם באמת יפים. אם תצטרכו
מלאך שישמור עליכם מלמעלה, אז רק תבקשו. תוציאו ראש מהחלון,
אני אשמע אתכם.

מבטיח לאהוב, אפילו לשמור על קשר. אם באמצע הלילה בא לכם חיוך
פתאום, אז תדעו שזה אני, מלטף לכם את הראש. אולי ביום מן הימים
אני אלבש צורה, ואז אולי, רק אולי, אני אהיה כמותכם. גם מאושר.