שרון גיל / חיית טרף |
שפכתי קרביי בתוכך,
והנחתי לך לדמם בתוכי.
יחסי גומלין שכאלה,
שהתיימרו להיות מושלמים.
עם אור השחר פקחתי עיניים,
והצצתי לראות אם אתה עדיין שם,
חייכת ונופפת לשלום.
עלית אליי כשהשמש כבר פצעה
ופצעת בעצמך את שרידי גופי.
רטנתי על שאינך מסוגל להיות בנאדם,
כי רק חיה טורפת, וכואבת.
נבחת, ונשכת
נטרפתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|