רציתי לתת לכם מתנה,
אותי, מחוייכת,
עטופה בסרט ורוד.

אבל,
במחסן של ההיגיון,
אזלו הסרטים.
חיפשתי חיוך,
אחת מאוסף אלפי המסיכות,
שעוטות על פניהן,
שפתיים בזווית מגוחכת.
בחיפוש מדוקדק,
היו שם רק שברי דברים,
שפעם היו רגשות..

ובתא הבידוד של הנפש,
מצאתי חלל מת.
כנראה והחדר היה נעול,
זמן רב מדי,
גם בפני...
כנראה שהתפוררתי,
במהלך משחק החיים של העולם,
שהיה קצת יותר מדי אינטנסיבי,
קצת יותר מדי דורש.
נדמה שמעולם לא היה יצור כזה,
שנקרא "אני".

כנראה,
שאני יכולה רק להעניק לכם,
יצור עטוף בחבל תלייה,
עם מבט מעורפל, במקום,
שפעם היה אמור להיות עיניים.

באמת רציתי להעניק לכם,
אותי.

אבל,
אתם לא מעוניינים במתנות