ושוב אני שומע שירי מסעות
מלווים אותי בדרך עפר
שתמונות רצות בשחור ולבן
אין כאן נשים
ואין ילדים קטנים שרצים
יש רק אור חלש
שמסנוור
אני לא יכול לפקוח את העיניים
ואהבות ישנות
תחליף טוב
לסיפורים ללא סוף
יש בגוף תחושה של נינוחות,
לא מרגיש את השייכות
האדמה פוערת פה גדול
לוקחת אותי אליה
הרבה לפני המתבקש
כן, שירי מסעות
נשמעים ברקע
אולי רק אני שומע אותם
במדרגות נעות, בשערים גדולים
במזח, על גדות הנהר, בחדרים קטנים
אין טעם, אין כעס
אין זמן
לקחת את הכול
אז לא חוזר יותר לכאן
על הגב סוחב
שנים של תשוקה לא פתורה
ואולי אהבתי
ואולי רק הבטתי בצד השני של המראה
יש בית כלא בתוכי
יש חצר קטנה
אליה יוצא, אחרי שהכול משתחרר
כן, כמה משקאות, ושירי מסעות ברקע
ואולי רק תופים חזקים שמכים
אולי עולה זיכרון
אני לא יכול לצאת עכשיו
יש גשם בחוץ וקר
כן, כדורים עוברים מיד ליד אל הפה
והלב כבר שבוי בכאב
רוצה להשתחרר מכול החבלים
עד שלא יכול לצעוק
עד ששלט, קורא לי לפנות ימינה
כן, כאב חד
כמו סכין
ושירי מסעות נשמעים מכול פינה
לאן נוסע עכשיו?
הולך בעיניים עצומות, לא יכול להביט על הפרטים הקטנים
הכול יורד בבת אחת
ואני לא מצליח לעכל את המידע
והזמן נע במהירות
אין תבונה, ואין רגישות
הדחף היחידי עכשיו
הוא זה שקורא לי להשאיר את כולם מאחוריי
לא להביט לצדדים
לתת לשירי מסעות להוביל אותי
ולפרק מגבי, את כול המטען הזה
והולך לישון בהרגשה של פורקן
סיפוק של רגע אחד
יכול למגר את הכעס הזה
גם אהבה אחת יכולה, אם הייתי יודע מה המחיר
הייתי משלם עכשיו את הכול
מוציא את הכלב שבתוכי לטיול ברחוב
ויכול שלא אבל יכול שכן
אז מפרק את עצמי לחלקים קטנים
שהדרך היא עדיין דרך עפר
בלי נשים, בלי ילדים, בלי פנים מוכרות
אין טעם, אין זמן, אין כאן מפתח
רק בית כלא וכלב נושך בחצר הקטנה
זה עדיין שיר מסע. |
