ואז אני שומע אותך
ולא מבין שום מילה
ואז מרגיש את מגע ידך על הלחי שלי
נופל לרצפה מרוב כאבים
יש בך משהו חזק
חזק ממני
אני יושב ליד שולחן הכתיבה
מנסה לכתוב את מה שהיה
אני לא מי שאת חושבת שאני
ואת הרבה יותר חזקה
אז בורח לגינות ציבוריות
שוכב על ספסלים
יכול להיות
שהשמש תצא מבין העננים
תשאיר לי פתח קטן למחבוא
ומשהו ממך, יישאר רחוק מפה
ואז את קוראת לי
ואז את מתחילה לבכות
זה לא אמיתי, אני יודע את זה
אני יכול לאסוף את הדמעות שלך
בכובע קטן שאני חובש
בשביל להסתיר את הפצעים שבראש
פצעי המחלה
הכאב הגדול
הולך בקו ישר
לא סוטה מהקווים
מזיע כולי
זה יום חם באמצע יוני
מדליק סיגריה
את נעמדת מולי
כמו אמא קטנה שרוצה לחנך את הילד שלה
את סוטרת לי
והכול מתחיל שוב
מתכסה מתחת עיתון של יום אתמול
את הולכת לשתות קפה עם חברות
שומע אותך מדברת
ואז רואה אותך מחייכת
לא מבין שום דבר שאת אומרת
מתפשטת
ואני לא יכול לגעת בך
טורקת את הדלת בפנים שלי
ואני נכנס לשירותים, מתיישב ולא יוצא
כמו ילד קטן שנעלב ומרגיש כאב
את עומדת מולי
חזקה ממני
מגישה לי את החלוק שלך
לא מתכסה בשביל שתראי את הפצעים
כן, גם אני יכול להיות חזק
עד שאני מתפורר בחובך.