|
עומד לבד לצד תהום
מביט אל השחור שבעמקו
איני עומד כבר לצידו,
מתגלגל הנני אל תוך תוכו
במדרון התלול שלעולם לא נגמר
לתהום האפל
בו שום אור לא יזהר
יש בו רק סבל ויאוש
בדידות וחרדה
אין לא סוף
ואיני זוכר כל התחלה
סביבי רק אופל
אשר גורם לי בחילה
לטפס מעלה
אוכל רק מן הקרקעית
הקרקעית שלא קיימת
כמו גם התהום |
|
|
כשהייתי ילדה
קטנה וטיפשה
איחלתי בהפסקת
האוכל
"בתיאבון"
כמו שהמורה
ביקשה...
ואז כולם
ענו:"חן, חן
לחן" וצחקו
ואני בכיתי.
מצד שני זה פינת
סלוגנים לא
רחמים עצמיים
ונוסטלגיה...
חן, הלא קשורה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.