אחרי לילה עמוס דיבורים
אני חוזר
וכמו תמיד, אל המילים
שמתנגנות לי
כשאני עוד ער
כמו הריחוף
שבלב מתפזר

שפתיי סגורות מלהבין
באותן שעות
רק חושבות
על אכזבת המחר
ומדברות
על דף נייר

שבילים של אושר
ושל יגון
כמו נדבקים לי
אל הגרון
ואנ'לא יודע מי
מבין שניהם הוא אני

אנ'לא רוצה להתפרק
לא רוצה להשחק
לשחות בים של מרירות
בשוקולד ההיענות

שבילים של אושר
ושל יגון
כמו נדבקים לי
אל הגרון
ואנ'לא יודע מי
מבין שניהם הוא אני

ואז לכתוב פה על מוות
ועל חיים בלי סוף
שזה ירגיש לי כמו מנוף
שמרים אותי למטה
עמוק בעננים

עמוק עמוק...

בעננים.





מוקדש בהמון אהבה לאודיה