"הצילו! אני צריך עזרה וכמה שיותר מהר, מישהו, כל אחד שיבוא
לעזור לי!" נשמעו צעקות מהדהדות ברחבי הכפר שגם ככה לא נראה
כאילו יש בו מישהו. "עוד אחד בורח מהזאבים?" שאל את עצמו בחוסר
דעת ריצ'ארד, שכבר שנים לא דיבר עם איש, אלא יותר הקשיב לצרחות
האימה בעוד זאבים נהגו לקרוע לגזרים את האנשים שהגיעו לבקר
בכפר הנטוש שלו. "הצילו, בבקשה שמישהו יבוא לעזור לי! זה
בעניין חשיבות עליון! אני יודע שיש כאן מישהו בגלל הקברים
שבכניסה, אז אנא מי שלא יהיה, עזור לי!" המשיכו להשמע אותן
צרחות/זעקות לעזרה. "נו.. מתי הזאבים כבר יטפלו בו?!" שאל את
עצמו בזעף ריצ'ארד אשר הביט בשעון הנר שעל השידה שליד מיטתו.
לפתע נישמעו רעשים מהדלת מהדלת שבקומה הראשונה. ריצ'ארד המשיך
לשכב במיטתו בניסיון לישון, אך לפתע הכתה בו האמת, זה רעש של
ניסיון לפרוץ את הדלת, רעש קצוב של בומים כוחיים של ניסיון של
מישהו לפרוץ דלת נעולה. "רק זה היה חסר לי!" המשיך לדבר אל
עצמו ריצ'ארד בעת שהוא קם ולבש משהו שניראה כמו זוג מכנסיים
קרוע למחצה, וחולצה אשר עשויה כולה משאריות של עורות יצורים
חיים לשעבר. הוא ירד בקצב מהיר לקומה השניה של מבנה הסלע שלו,
בדיוק כדי לראות את הדלת נופלת מתחת למאמציו של אותו אדם שצעק
קודם בחוץ. "מה אתה חושב שאתה עושה?" התחיל לצעוק עליו ריצ'ארד
בעודו מתקרב אל האיש שפרץ את הדלת שהיתה מחוזקת במיוחד והיתה
אמורה לעמוד בהתנגשויות של שור זועם וגדול במיוחד. "אך אדוני
אני זקוק לעזרתך!" אמר לו הזר בבהילות רבה "אם תבוא איתי אני
אוכל להסביר לך את הכול בדרך" ריצ'ארד הביט על הזר בפליאה רבה,
הזר היה בגובה מטר שישים ומשהו, נמוך בשלושים סנטימטר מריצ'ארד
וניראה לו מוזר לגמרי, בהתחשב בלבוש של הזר שהיה גלימה שחורה
שמשתייכת בד"כ לגילדת הרוצחים, ומתחת לזה שיריון של מסדר אבירי
הדרקון. הזר הזה בנוסף לכך היה חזק "תסביר לי פה מה אתה רוצה
ממני לפני שאני הולך לסכן את חיי למען זר כלשהו" השיב לו
ריצ'ארד בזעם בעודו הולך לשבת על כורסא שהייתה בקומה הראשונה
ולרוב הוא ישב עליה כשהוא הכין לעצמו את שריון העורות שלו, או
לבוש כזה או אחר.הוא התיישב על הכורסא בכבדות לא קולט איזה מזל
נחת עליו אותו הלילה. 'אלת המזל, אני עוד אתנקם בך!' הוא חשב
לעצמו במרירות רבה במיוחד. הזר התקרב אליו במהירות והתחיל לדבר
מבלי כול ההכנות שריצ'ארד היה רגיל אליהן "שמי הוא סלמנדור
ראש-צייד, ואני זקוק לעזרתך לחסל מפלצת אשר נועדה להשמיד את
כול הבא לאזורי מקדש האריות" הוא דיבר במהירות ובעצבנות רבה,
בעודו מקפץ מרגל לרגל הבחין ריצ'ארד בחרב מחוברת לחגורה של
הזר. 'חרב קוסמים לנער כזה, אלים מה אתה עושים לי?' חשב לעצמו
ריצ'ארד במרירות הולכת וגוברת. "למה אתה זקוק לעזרתי?" שאל
אותו ריצ'ארד בחוסר חשק. סלמנדור קפא במקומו לא מבין לפתע מה
קורה שמה, הוא מבקש עזרה,אין להם זמן, ופיתאום שואלים אותו למה
הוא זקוק לעזרה? על איזה משוגע הוא נפל?. "אני זקוק לכמה שותר
אנשים על מנת לעצור את היצור הזה, כי אחרת היצור יוכל ליצור
לעצמו צבא גדול וחזק ולצאת למלחמה באלים עצמם!" אמר סלמנדור
בעודו ממשיך לקפץ ביותר ויותר עצבנות שניראת כאילו משהו כבר
נימצא ממש מעבר לכתף שלו והוא מפחד להביט.ריצ'ארדהביט בו
ברצינות לרגע ואז שאל את השאלה שמבחינתו משנה הכול "מה הרווח
שלי מזה?" שאל אותובענייןהולך וגובר. סלמנדור הביט בו כמו לא
מבין מה הוא רוצה ממנו "רווח?" שאל את ריצ'ארד בתמיהה רבה,
ריצ'ארד נאנח בכבדות והשיב לו בזעם "כן, רווח, אתה יודע, כמו
יהלומים זהב תכשיטים וכול שאר אותם דברים יקרים ונוצצים ששווים
הרבה בעת מחירתם!" סלמנדור הביט בו בעוד העיניים שלו המשיכו
להרחב "איך אתה יכול לדבר על דברים כאלה בעוד משהו יכול להכנס
דרך הדלת שלך" הוא החווה עם ידו הימנית לעבר הכניסה שהוא פרץ
לפני רגע, וריצ'ארד הבחין בסמל על השריון המסמל על דרגה בכירה
במסדר הדרקון. 'מה אני עשיתי לאלים שהם שולחים עלי ילד שכזה,
מה אני עשיתי?'. "ואז הוא יוכל לחסל אותך ולהפוך אותך לאחד
הזומבים המפלצתיים שלו, או אפילו יותר גרוע מזה!" בזמן שדיבר
הניע סלמנדור את הידיים כי להמחיש חלק מהדברים, או כי בעצם הוא
היה כה נפחד שהוא פשוט עשה זאת בחוסר דעת. ריצ'ארד האנח והמשיך
לחזור על הרעיון המרכזי המניע את חייו "ומה יצא לי מזה?"  שאל
את סלמנדור באדישות הולכת וגוברת, סלמנדור הביט בו עוד רגע או
שתיים "אתה תהיה גיבור! תציל את העולם!" והוא עשה תנועה המסמלת
את העולם כפי שהם מכירים אותו (סלעי וקפוא) "ותציל גם את האלים
עצמם! תהיה גאוות האומה!" אמר לו סלמנדור בצפייה ובהתלבות קלה
אך עדיין עם בהלה כשהוא מקפץ מרגל לרגל. ריצ'ארד הביט בו לרגע
או שניים, ואז ניענע את ראשו. "בהחלט שלא מתאים לי להיות
גיבור, גיבורים לעולם לא מרוויחים כלום" סלמנדור הפסיק לקפץ
מצד לצד והביט בו בתדהמה בעוד ריצ'ארד המשיך לדבר "ובקשר
לעולם, ראית את עולמנו לאחרונה? מגיע לו להיהרס, והאלים?, לא
שווה לי להקריב את חיי למענם" סלמנדור הביט בו ביותר ויותר
פליאה לא מבין מה קרה לאדם שיושב מולו "אתה תוכל להציל את
העולם!" הוא הביט בו באימה ואמר לו בבהילות את המילים שאמורות
לדחוק כל אחד לעבר ניסיון הלחימה. "כפי שאמרתי קודם, ראית את
העולם שלנו לאחרונה, מגיע לו להיהרס. ועדיין לא אמרת לי מה
יוצא לי מכל זה" הוא השיב לו באדישות כאילו כלום לא משנה לו.
"בשם כול הקדושים! תהיה ארור בנאדם, כשהוא יבוא לחסל אותך אתה
לא תצליח לעמוד מולו לבדך!" אמר לו סלמנדור בזעם ורץ מתוך
המבנה בקצב שהיה מבייש סוס. "נו טוב, גם כך אני ארור אם האלים
שלחו עליי אדיוט כזה צעיר כדי לנסות לעצור אותי מהעבודה שלי,
אלים, תעזבו אותי במנוחה!" הוא צעק לעבר התקרה של המבנה. אך
הוא הבחין ברעשים מוזר, ובשתיים שלושה צלליות של מה שנדמה לו
שהיו זאבים, הוא גם שמע אותם מייבבים "מה לעזאזל יכול לתקוף את
הזאבים הללו?" שאל את עצמו ריצ'ארד באימה גוברת, בהתחשב בכך
שאחד מהזאבים עצר בפתח הדלת והביט בו עם עיניים אדומות וזוהרות
אפילו אם המקום מואר על ידי הנרות, והאור המשתקף מהפרווה
הכסופה מתכתית שלו גורם לכל אדם לשקשק, במיוחד בהתחשב בכך
שהגובה של הזאבים הללו הוא מטר חמישים, ואורך של מטר שישים
כולל זנב. הזאב לפתע הביט לאחוריו, ואז הסתלק משם, ריצ'ארד
חייך לעצמו "אפילו זאבי הפלצות שלכם לא יעצרו..." חיוכו קפא על
פניו כמו המשפט שהוא ניסה לבטא, כשאיזשהו יצור עבר על פני הדלת
והשמיע רעשים משונים, בעוד היצור חסר העור הזה חלף על פני הבית
החלו לעבור שם עוד כמה אחרים, דמויי אדם, וחלק ניראו כמו
הזאבים, את כולם הוא יכל לראות אודות לכוכבים והירח שהאירו
בעוצמה מלאה באותו הלילה. עם החיוך קפוא על פניו הוא הביט
בכולם, חלק חסרי זרוע או איבר אחר, חלק מלאי תולעים ודברים
אחרים, והזאבים... ניראו כמו מפלצות שנלקחו מהסיוטים הכי
נוראיים. ואז דמות אחת הביטה לפתע לכיוונו, ריצ'ארד לא הבחין
בעיניים של אותו היצור שהיו שחורות ובתוכן ניתן היה לראות
נחשים. הדמות התחילה לנוע לעברו כשלפתע ניכנסו דרך הדלת חמישה
דמויות מאותו סוג והתקרבו אלו באיטיות מרימים את ידיהם לעברו,
במוחו של ריצ'ארד עברה רק מחשבה אחת 'למה לעזאזל לא הצטרפתי
לנער הזה,הייתי יכול לגנוב ממנו את החרב!' ואז קפא מוחו
כשהיצורים חסרי העור תקפו אותו.

מוסר השכל?
נחשו מהו מוסר ההשכל!
זה רשום על כול היצירה!
נמאס לי מעבודות שהמורים נותנים לנו כדי להגיש, אז זו הנקמה
שלי!