ילדה יפה יושבת על פיטרייה אדומה ומחכה לזריחה שתבוא, השמיים
סגולים והכוכבים נוצצים, מציצים מבעד לקשת בענן בעיר שלא קיימת
אלא בדמיונו של האיש שהמציא אותה, והאיש יום אחד שכח את נעליו,
שהלכו בלעדיו לנחל שלא זורם כבר מזה מאות שנים, התיישבו על
פיטרייה סגולה וחיכו לחורף שיבוא ויוריד גשמים, כדי שאולי השנה
הנחל יזרום והם יוכלו להתרחץ.
והאיש מאד נעצב והלך ללא נעליו אל העיר שהוא המציא, התיישב על
פיטרייה כחולה, וחיכה ללילה שיבוא כדי שהוא יוכל לבכות בלי שאף
אחד יראה אותו בוכה.
העיר מצויירת, בעלת רחובות צפופים, המון הרים, עצים ונחלים,
והדרכים מוצפות בפיטריות, שעליהן אנשים יושבים ומחכים,
זאת העיר שאליה כולנו הולכים.