אתה יושב על המיטה
ממלא אותה בכל האטימות שלך
כרגע סטרת לי על לחיי בלי טיפת רחמים
ואני בוכה

אתה בוהה בי בעיניים מתות
ומשחרר אותי ללכת
חיים שלמים בנינו יחד
למה אתה לא רואה
שאני בוכה

יותר מדי אני אוהבת
כל גרם בגופי שבניתי מחדש בשבילך
נספג באהבת אין קץ אליך
ונדמה שכבר לא אצליח להשתחרר לעולם
למה אני בוכה

אני צועקת וזועקת
ואתה רק מתנצל בלי טיפת רגש
ואומר שאתה רוצה שיהיה לי טוב
אבל לא איתך

ואני עדיין אינני תופסת
איך אתה לא רואה מה ניצב מולך
הוד והדר נתתי לך
שכבות עצומות של אהבה
שבמקום אחר לעולם לא תמצא

הדימוי של האהבה האידיאלית שבניתי לעצמי
כבר מזמן התפורר
כל רגש שהרגשתי הייתי מודעת לו
כי היה לי טוב לסבול ולנסות להבעיר עוד אש
באהבה שכבר מזמן כבתה

אז מה עושים עכשיו
היכן החיים המוכרים שהיו לי
אני פחדנית שפלה
ואין לי כבר מקום פה אבל אני לא מרפה

אז תתקשר מחר אהובי?