לאנשים יש שתי פנים
האחת לסביבה
השנייה מבפנים.

כולם משתמשים בראשונה על מנת לשחק,
להיראות שונים ולא להישחק,
כי סבורים הם שאם כך לא יעשו
יבוא עליהם קיצם בטרם יתאוששו.

רוצים להיראות הם אחרים מהמציאות
להפגין כושר חברתי ונוכחות

אך כאשר מבחוץ על זה מסתכלים,
מיד עולות רגשות הרחמים.

אנשים מסכנים, שבעולם הם תועים
לא יודעים לאן לפנות,
מסתובבים במעגלים,
מנסים לעבוד על העולם,
חושבים שיצליחו לרמות את עצמם.

רק סבל עמוק, בדידות ותימהון
מובילים אנשים לטעות ולחשוב
שעל ידי פיצול אישיות יהיו מקובלים,
יצליחו להרשים אחרים.
אך סופם יהיה אבדון.

אנשים ללא עתיד.