4. הריב - מסיבת סיום ():

השבועות אחרי זה כבר עברו בעצמם כמו כלום. הקשר שלנו התחזק מכל
שיחת טלפון קטנה ומכל ריב מטופש ומשמעותי ומכל סוף שבוע שהוא
יצא מהצבא.
עד הריב הגדול הראשון, זה לא היה ריב גדול יחיד וראשון באמת,
אבל זאת הייתה הפעם הראשונה שבאמת היה אכפת לי התוצאה, כי כל
ויכוח או ריב שהיה עד עכשיו היה סביב הנושא של: די לנתח כל דבר
ולדבר על כל דבר ולחשוב שמאחורי כל מילה שלי יש מיליון ואחת
דברים אחרים.
אז זה היה לפני המסיבת סיום שלי. הוא לא רצה לבוא איתי! כאילו,
חבר שלי 3 חודשים מופלאים ולא רוצה לבוא איתי למסיבת סיום, וזה
לא שזה כזה קשה להוציא ג' אחד אחרי שנה וחצי של שרות בלי
להוציא אף פעם אז מה בסה"כ ביקשתי?! זה היה מעצבן, זה היה דבר
מאד חשוב לי שהוא יבוא לראות את ההופעה, או לפחות ינסה, או
לפחות יראה לי שאכפת לו מזה אבל הוא מצידו זה עוד דבר שעוברים
בחיים, לא דבר משמעותי סתם מסיבה עם כל האנשים שהיית איתם במשך
6 שנים כל יום.
הוא לא רצה לבוא.
כעסתי אבל לא היה לי הרבה מה לעשות כי זה לא מאסט. מסתבר שגם
במסיבת סיום שלו הוא לא היה וזה ממש לא הזיז לי, אבל כמה
שניסיתי להבין אותו זה לא ממש עזר! אני רוצה שחבר שלי יבוא
איתי למסיבת סיום! לא עזר לי כל ההתבכיינות, הוא פשוט לא רצה
לבוא.
זה היה שבוע של שיחות מיני קצרות וקרות מצידי, וחנפניות מצידו,
בסוף השלמנו כי אני לא מסוגלת לכעוס עליו יותר מידי. בכל זאת
יש אהבה כלשהי. זהו אנחנו שולם.
המשכנו הלאה למרות שאני עדיין זוכרת לו את זה. המשכנו הלאה כי
היה לו יום הולדת, שאני בניגוד אליו מתייחסת לימי הולדת בצורה
חשובה, זה יום מיוחד של פעם בשנה, הוא שוב לא רצה להוציא ג'
ולא רצה לחגוג גם ביום חמישי או שישי כשהוא יצא מהצבא... הוא
טוען שזה לא הישג לגדול בשנה, הוא טוען שזה הישג לשרוד בחיים
כל יום שעובר בשטחים, בשכם. הוא צודק אבל בכל זאת יום ועוד יום
ועוד המון ימים יוצר שנה ואחרי 20 שנה ששורדים במדינה כשלנו זה
הישג גדול לא?! אבל אני מצפה לשנות את דעתו של מזל שור. אז
עשינו מה שהוא רצה לעשות, כי אחרי הכול זה יום הולדת שלו (כמה
ימים אחרי אבל נגיד) אז נשארנו בבית וראינו סרט.