|
אני עכשיו מיילים רחוקה ממך. אני באויר.
אוקייינוס ענק חוצה בינינו, וזו לא דרך מהירה של 80 קמ"ש,
נסיעה של חצי שעה.
למטה עננים, הכל שקט ורגוע, ישן.
מעניין מה אתה חושב עכשיו ואיך שמסביבי יש כל כך הרבה מונח
והרבה רוחש וכל מה שעולה לי בראש זה מה שאתה עושה, שזה בטח
כלום.
על מה אתה חושב?
קורה גם לך שאתה נזכר, מחייך, מתחרט שלא אמרת עוד משהו?
אנחה. אין עוד מה לעשות.
זה בסדר. זה לא כזה קטע. אני אנשך את שפתיי, רק אחייך למשמע
דברייך הנחמדים, ואגיב לשיחות יומיומיות נעימות.
יש לי שמיים פרושים ממול ופנים אחרות לדמיין, אתה בדרך החוצה
מהראש שלי... לבקשתך.
לאורון. |
|
|
לאחרונה הרבה
פעמים אנשים
אומרים שכבר אין
תקווה, למה
אנחנו צריכים
לקוות או דברים
כאלה, ברצוני
להזכיר מתי יש
תקווה, יש המנון
בשם "התקווה"
שאומר בדיוק מתי
יש תקווה, הוא
מתחיל במשפט
תנאי שאומר מתי
עדיין יש תקווה,
תחשבו על זה
טוב: כל עוד
בלבב פנימה, נפש
יהודי הומיה,
ולפאתי מזרח
קדימה, עין
לציון צופיה.
עוד לא אבדה
תקוותנו, התקווה
בת שנות 2000,
להיות עם חופשי
בארצנו, ארץ
ציון וירושלים.
מ.ש.ל |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.