השעה מוקדמת והבית ישן. רק אצלי בחדר דולק אור קטן ואני חושבת
עליך כל הזמן.
אתה רחוק עכשיו ומאוד מתגעגע, אתה כותב ומתקשר ואני לא בטוחה.
ואני לא נאמנה ואני רחוקה מלאהוב וגם לא מתגעגעת, אבל משהו
אומר לי בלב שאני יודעת כן להישאר, כן לנסות. לא יודעת מה זה
ופוחדת לטעות. נמאס לי אותך שבועות להשלות. יש אחר בליבי אך זו
לא אהבה אבל איתו במיטה זה יותר מאיתך ונעים לי מאוד. לא רוצה
לעמוד רק לשכב.

אתה רחוק עכשיו, משאיר הודעות ואני לא יודעת מה לך לענות, שואל
שאלות ומחכה לתשובות ואני... פוחדת לתת את התשובות הלא
נכונות.
ואתה נאמן וגם מתוק לא קטן ואני יודעת שעליך אפשר לסמוך.
והוא - הוא לא נאמן ולא מחויב ואני רק רוצה שאותי הוא יאהב ויש
לו רגשות אך הוא פוחד לנסות. וזה מה שגורם לי אותו כך לרצות,
ואיתו להיות מעביר בי תחושות. אנחנו לא מזדיינים רק נוגעים,
מלטפים, מתנשקים.
וחייל... כשהייתי איתך ושכבתי עלייך נישקתי שערך ונגעתי בפנייך
החזקתי ידך ודמיינתי אותו, פניו, שערו, ידך כידו.
ובפנים הלב מאוד מבולבל למי אפנה ואת מי אשאל?
לא יודעת מה לעשות. והנה שלחת לי עכשיו הודעה. תשלחי לי כבר
משהו ילדה מתוקה. מה לשלוח? מה להגיד? אני לא ממש מתגעגעת וגם
לא בדיוק יודעת. אני חושבת שאני רוצה אותך בתור חבר רציני.
חייל,זה לא אתה זאת בטוח אני. כל כך מבולבלת, אוהבת לא אוהבת.

אני מצטערת, לא יודעת מה רץ לי בפנים מקווה שתהיה איתי מאוד
סבלן כי בפנים אצלי הכל בלאגן. אני מבטיחה לנסות להחליט.
אבל באמת שזה לא בא מרוע לב ואצלי בפנים זה שורף וכואב.
אבל מה אומר הלב? אוהבת לא אוהבת...