לפני כמה שנים, הוא סיפר לך שיש לו הפתעה בשבילך, שאלת אותו מה
ההפתעה הזו?
אז הוא סיפר לך שיש לו אבן בשבילך, אבן קסומה, חקרת אותו אבל
לא הצלחת להבין באמת מה הוא רוצה.

הלכתם לפאב הזה בראשון ושם הוא הביא לך אבן כחולה,
בחושך לא ממש הצלחת לראות אותה, אמרת לו תודה נתת חיבוק למרות
שלא ממש הבנת מה כ"כ מיוחד באבן הזו, חייכת ושמת אותה בכיס.

הערב נגמר, חזרת הביתה ונזכרת באבן, הוצאת אותה מהכיס
והסתכלת עליה, בחנת אותה מכל כיוון.

אבן, קטנה, כחולה חלקה, קרה.
כ"כ יפה, נוצצת, בוהקת, הסתכלת עליה והיא גרמה לך אושר.
היית לוקחת אותה איתך לכל מקום, היא הייתה כ"כ מיוחדת.
אבן קסומה, היית חייבת לגלות איך היא עושה את זה, איך אבן
שנראת כ"כ פשוטה, סתם אבן יכולה לגרום לך להרגיש ככה.

החלטת שאת חייבת לגלות ממה היא עשויה, איך היא נראת מבפנים,
זה היה אתגר שלא יכלת להתנגד לו.
ניסית לשבור אותה בכל דרך אפשרית אבל האבן לא הייתה מוכנה
לחשוף את סודותיה.

נראה היה שהאבן לעולם לא תיכנע והאתגר ניצח אותך, את כבר היית
מוכנה לפרוש, האבן הפסיקה לגרום לך אושר, עכשיו היא הביאה רק
עצב.
כ"כ רצית לגלות את סודה וכשהבנת שלעולם לא תוכלי לגלות אותו
בכית.
הדמעות כמו אלפי פטישים היכו בה, הם מכים בה בלי הרף, האבן
נכנעה, האתגר נוצח, האבן רוטשה.
גם ליהלום יש נקודת שבירה, את מצאת את נקודת התורפה של האבן
שלך.

האבן נחשפה, עכשיו את רואה אותה כמו שהיא באמת, כמו שרצית אבל
מבפנים היא לא כחולה,מבפנים היא שחורה ומכוערת, קרה ודוחה,
עכשיו היא כבר לא קסומה.

באותו רגע שכחת איך האבן נראתה פעם, שכחת שהיא גרמה לך אושר,
עכשיו האבן כבר לא יכולה לעשות את זה, האבן ויתרה על המהות שלה
בשבילך, מה זו אבן קסומה שלא עושה כלום?

הסתכלת על מה שנותר מהאבן, שברים שחורים ושברים כחולים, חשבת
לעצמך, מה אעשה עם האבן?
אין סיבה לשמור אותה, היא כבר לא עושה כלום.

ביום שלמחרת, אמרת לה, אבן, אני מצטערת אבל את כבר לא שווה
כלום.
אני לא צריכה אותך יותר, היה נחמד, להתראות.
זנחת אותה והאבן חשבה לעצמה, נתתי הכל, איך פספסתי?