היא עולה על הגשר.
זרועות דקות מחוספסות זורמות במישורי מוחה, מעוררות כל רגש
מציקות לנשמתה.
היא קופצת, משתגעת טועמת מהכל. היא עולה ויורדת מקרטעת סביב
השקט.
היא מרגישה כמשוגעת והורגת את עצמה.
הם קוראים לה בליל ונזכרים בריקודיה.
הם רוקדים לה על הקבר וקוראים לכך ברכה.
היא מרגישה כה מרוחקת - אך היא מתה- פה נגמר כל העניין.
הם יודעים שהיא עוד שם, לא תעלם מן העולם.
היא נגמרת ככה ככה, זהו ניצחון פרטי - היא יורדת מן הגשר.