בקפריזה של רגע הכל פתאום נמחק
לבוץ, לחול יש מין טעם ממותק
בעיר האורבנית מלאת האורות
בשעת בין ערביים נח בין שתי שמירות
ורוח מנשבת לה בין הראש לאפוד
שמירות, משרד מנותק ומייד לעבוד.
ובשגרה הזו בקפריזה של רגע רציתי לאמר לך מילה,
זו שמוציאה אותי בין רגע, לתקופה בלתי רגילה.
זו שהיא שלי ואני שלה, עוד שמירה אחת אינשאללה...
ואל תדאגו הרי המדבר, אני לא שוכח ואותה עוד אביא אליכם לרושם
ראשוני.
ואל תדאגי רוח מדבר מלטפת של בוקר זוהר, תלטפי גם אותה ביום
זה או אחר.
ואני אשאר בעיר הנרקבת.
והיא... על רוח מדבר על שטיח קסמים רוכבת. |
