אילו היית לי ספר,
סיפורים היית מספרת לי
בלחש,
ישר אל תוך האוזן,
ורשרוש דפיך, כהבל פיך החמים,
ימתיק לי סודות:
סודות, על חופים שטופי-שמש, קסומים,
שעין-אדם לא שזפתם
סודות, על אנשים מופלאים
שמלאכתם תעלומה
ותעלומות שהן פתרון, ומלאכה בפני עצמה.
היית לוקחת אותי לטיול
שבין השורות
מסתכלת איתי על הפסקאות
מפרקת אותן עד לאותיות
הופכת את כל התשובות הברורות לכאורה
שוב, מחדש, לשאלות.
אילו היית לי ספר, הייתי קורא בך עד כלות.
הייתי חוזר וקורא בך עד כלות.

אילו היית לי מכחול וצבעים
הייתי מצייר על קירות כל הבתים
על בגדי הייתי מצייר חלומות ופרחים
והייתי צובע בלבן את האדום, שבשולי הכבישים.
אילו היית לי מכחול וצבעים
הייתי כל יום צובע מחדש את הירח
ומוסיף לו חיוך ושפם של חתול,
או זקן, או תלתל
אילו היית לי מכחול וצבעים
הייתי מצייר מחדש את כל הדברים,
הייתי מצייר שוב ושוב את כל הדברים.

החיים הם דבר חולף וארעי. הם מסע בין לידה למוות. יש מי שרואה
בהם מסע עינוגים, או מסע תלאות או משהו שבאמצע. על פי ראייתם
זו הם בוחרים לעצמם את החברים לדרך.
אני רואה בחיים מסע רוחני; התנסות בארעי אשר ממנה עלי להפיק את
תמצית הנצחי. חברים לדרך שכזו הם אינם כחברים של חול והם יקרים
כאבן שאין לה ערוך. לכן, מציאת אישה, בת-זוג, רעיה, שהיא גם
חברה לדרך - הלא זה דבר נדיר וקסום, כמו מעיין מים זכים בלב
מדבר גדול כמו הזמן עצמו...קל וחומר שהשפתיים היגעות השותות
מזה המעיין - דומה שאין אסירות תודה מהן בתריסר עולמות...

אז מה יבקש לו השואף הרוחני בבת-זוג, בחברה לדרך, ברעיה?
יבקש, לב טהור, וחף, שחומל וסולח ונותן בלי חשבון.
רוח חקירה, יבקש - המביטה בחיוניות תמימה ונבונה על כל דבר
בעולם,
יבקש כבוד לחיים החולפים, ולצמיחה אך כבוד עז עוד יותר לנצחי,
שעומד מעבר לחיים ובתוכם,
כנות עמוקה, יבקש, בלי הדחקה או פחד,
וביקורת שאין בה דבר - פרט לאמת ואהבה.

את כל אלה נתת לי, מיכל, ואף נתת לי זכויות עוד:
כמו למשל, את הזכות לראות את חיוכך כל יום - חיוך שהופך כל יום
לאביב צבעוני ומלטף,
או ליהנות מחיבוקך החם, שהופך גם יום קשה ליום מלא ברכות,
וגם הצחוק הזה - חוש הומור טהור, נדיר, חופשי מציניות, שצובע
הכול בצבעים של ילדות...

והרשימה עוד ארוכה.

אז את לא ספר,
בעל דפים מרשרשים
או מכחול וצבעים,
לצייר מחדש את כל הדברים.
- את חברה לדרך, ושותפה לחיים.
ובעצם, את בהחלט גם כל אלה, בדרכך האנושית. ואני יודע, שאת
הופכת אותי לאדם טוב יותר; כשאני נופל קורבן לחולשה ולשליליות
- את מזכירה לי את הדרך הרוחנית ואת הדרך האנושית - במילים,
במבט, בחיבוק, במעשה.

ורק עוד דבר אחד, שאני רוצה לומר לכם, גם בשמי וגם בשם מיכל,
אשתי: חתונה, זו חגיגה של חיים, וארעיים ככל שיהיו הם ערך
מקודש בעינינו. לכן, עמדנו על כך שאף יצור חי לא יפגע כתוצאה
מהאירוע הזה, עד כמה שזה תלוי בנו. אני בטוח שאתם נהנים ועוד
תיהנו מהאוכל ומכישרונו של השף.

ובמעמד זה אביע את תודתי לכל המורים הדגולים, מי ייתן ואורכם
יזרח לעד, ואביע את ברכתי ותודתי לכם, אורחי, חבריי, משפחתי
ולכל נשמה באשר היא - מי ייתן ונזכה כולנו לחרות ולאושר
אמיתיים.

ה-24 באוגוסט, 2003 - נקרא תחת החופה כהקדשה לאשתי, מיכל. יש
לה דף פה, תחת השם מיכל קירלי, ויש שם גם את ההקדשה שלה...
(-: