מה הם הצהרות של אדם?
ערימת שקרים מנוסחים?
או גילויי לב חסכניים?
ומי אני שאחליט?


אין אמת מוחלטת.
אני מצהירה זאת בלא עורערין אל תוך שמי הכספת שאגרו אותי בתוכם
מזה שנים.
אתה הוא היד שלוקחת. אני,אני רק יצור מבפנים.
אין אמת מוחלטת, אני חוזרת.
אם הייתה אחת אף פעם החיים לא היו כה חסרי משמעות וסמלים
באותה עת.
התולעת מתפתלת בין השורות החומרניות והקרירות למחצה.
גם האמת נחותה, בובזה, ולטובת מי?
ליצור הפנימי.
ויש לי עוד מילה להוסיף בדבר, אני כבר לא חסרת מזל,
ואף פעם לא הייתי.
אני כלואה בתוך המחשבה של חוסר המזל שיתקוף אותי.
אני לוקחת את הכנות שנעלמה והופכת אותה לספרותיות עלובה.
הכנפיים שלי כל כך ארוכות, הן מגיעות בדיוק עד הגבולות.