אני מודה, ואולי בפעם הראשונה איתך,
שגל של קנאה מתקתקה חלף על פניי יפות הנפש.
ואין ספק באומרי מתקתקה וניתן להרהר למה בכלל
בחרתי באותה מילה שנועדה לסמל בצירופה אוקסימורון מדוייק.
אין צורך בתהייה שכן גל של מעין אושר מפוחד,
ושוב חיפשתי את אותו הדיוק, חלף גם כן מעבר לגבי השרוט.
אולי באמת עדיף שאני אשאר,
אך השעה כבר עברה והנה אתה בדרכך אל העבר,
בעוד שההווה חומק מנגד שפתיך לעתיד.
אני יבשה,
קצת המומה, אבל מתמודדת בהתאם.
מי ידע שהקיום ההדדי שלנו בעולם ייגמר באיחוד דופק שלם?
מי ידע שברגע אחד האופטימיות תשתדל להישתלם? |
