אתה נאחז בלב שלי בציפורניים, וזה לא הגיוני בעיני, כי אתה
בכלל כוסס אותן. היכולת הזו שלך, להשאר כה חי, טרי, מושך -
בליבי - גם אחרי כל הזמן הזה, היא לא יכולת שלך בכלל.
זו אני שבחרתי אותך, זו אני שנתתי לך כל כך הרבה כוח, זו אני
שהכנסתי אותך לליבי, וזו אני שלא נותנת לך לצאת משם.
מוטיב המזוכיזם חוזר.
אני לא נותנת לך לצאת מליבי.
"הזמן ישקיט הכל..", מתנגן עוד שיר בראשי, ואני צוחקת נוכח
האירוניה - זמן? מה שחסר לנו, מה שרבנו עליו, מה שרציתי שנחלוק
יחד. הדבר ממנו יש לי וגם לך עכשיו כל כך הרבה ובשפע -
לבד.
זמן.

יוני 2003, ארה"ב