אני צריך להתנצל בפנייך, אני יודע זאת, אף על פי שאיני יודע
למה. את מעולם לא טרחת להסביר לי מה לא היה במקום במה שאמרתי
לך, את גם לא ממש מוכנה להסביר במה אני טעיתי עוד מההתחלה, אז
להתנצל אני לא ממש יכול. ועכשיו אני המשיך לדבר בשפה שאני
מכיר, כי אינני מכיר דרך אחרת לדבר, מעולם לא ניסו ללמד אותי
אחרת, אפילו אם את חושבת שאני מנסה להתנשואת מעלייך, אני אמשיך
כך לדבר.

בהתחשב במה שאני, ובמה שאני הראתי לך, את חושבת שאני אדם אשר
חושב רק מנקודה אחת בגופו, אבל את יודעת שזה לא נכון. את אולי
מכירה את הצד המוזר שבי, את הצד המשוגע, ועם שני אלה גם את הצד
המנומס והלימודי לכאורה, אך למען האמת, כמו שאני אינני מכיר
אותך, את לא מכירה אותי.
אז איך אוכל להתנצל בפנייך כשאנחנו בקושי הכרנו אחד את השנייה
במשך פחות מחצי שנה? מעולם לא שוחחנו כחברים, שלא לדבר על
ידידים, אז איך אני אמור להבין כיצד להתנצל, כשאני אפילו לא
יודע איך את חושבת? אנחנו ממש כמו זוג זרים מוחלט, אך מה זה
כבר משנה כשתיכף כול אחד מאיתנו נפרד לדרכו שלו, ואז בכלל לא
תהיה לי סיבה להתנצל בפנייך, ולכן אני שואל אותך לפני שכול אחד
מאיתנו ילך לדרכו שלו. איך אני יכול להתנצל בפנייך, כשכל הזמן
הזה היינו זרים?