|
אמא לא דיברה איתי יומיים
המחשבות אודות דעתי המעורערת
מערערות גם את יסודות נפשי,
יציבות מעולם לא הייתה לי נר ומאור לדרך
אולי עכשיו הזמן?
אני פקעת מילים,
מגשש באצבעות אחר מוצא
מפני מבוך הנפש.
העט המונח בין האגודל לאצבע
מסביר את צעדי,
לי הוא כדובר.
אלוהים, כמה נמלים יש כאן!
מחר תעשה את היום יפה,
הלא כן?
האם ציפיה בהכרח גוררת גם אכזבה?
האם ויתור והורדת הראש
מביאים בעקבותיהם הצלחה מסחררת?
מהי אותה נוסחה מנצחת לימים יפים?
האין זו ההתעלמות מהסובב אותי
פרט למטרה העומדת כנגד עיני?
אכן,
ליל מנוחה |
|
|
לשלוף את הלב
מהחזה של מישהו,
ולהראות לו את
הלב פועם, שנייה
לפני שהוא מאבד
את ההכרה, כן,
דיי מגניב, אבל
לא מגניב כמו
לדחוף את היד
שלך לתחת של
מישהו, לתלוש את
התריסריון שלו,
ולהראות לו את
זה, שנייה לפני
שהוא צורח עד
אובדן ההכרה
אני, מראה יוזמה
בכיוון הרפואה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.