אוהבת אותך וחולמת בכל לילה על דמותך, החלטנו שנישאר ידידים
אבל אני לא רוצה בכך, אני לא רוצה להיות ידידה-אני רוצה אני
להיות נאהבת! המאהבת שלך!
קשה לי כל כך להיות רחוקה ממך, בלי לדבר איתך, מבלי לומר לך
מילים יפות ורכות, בלי לראות אותך, מבלי לנשק ולפנק אותך, מבלי
לחבק אותך חזק בזרועותיי...
אולי תחזור? אולי תדבר, תתקשר, תלחש...?
תבוא, תחבק, תנשק, תפנק...?
ביום שבו החלטנו על ה"פסק-זמן" הזה, הנוראי הזה, נדמה שתמיד
שאני מתלוננת אנחנו פשוט מקבלים מרחק... אולי עדיף שאשתוק,
אנום, אדום!?
ביום שבו הוחלט הבטחון שלי ירד בצורה דרסטית! פתאום אני כה
מופנמת, סגורה ושקטה-מחפשת בטחון וחשאיות... מה שמאוד לא מתאים
לי ואתה יודע!
אני אוהבת אותך...אוהבת כל כך וקשה לי לחיות בלעדייך! קשה לי
נורא! קשה לי לנשום, קשה לאכול, קשה לישון-הכל יותר קשה פתאום
ויש לי את התרופה-הפתרון-אתה!!!
אתה תחזיר לי את הבטחון לחיי ורק איתך אני אחוש בקלילות שבימים
שעוברים ורק בלעדייך אני חשה בגיהנום שבו חייתי עד לפני שאתה
הגעת ונכנסת לחיי...תחזור!
בבקשה, תחזור...?