אני מניח חרש, כמנחה,
את המילה האחרונה.
והעולם נכחד.  והעולם נברא.
ואיש עם יד מותח את קפיצי הרצינות
עד רטט מתכתי זורה את זרע הפקיעה.
עצב נח.  צחוק בא.

"אל תאמין בכוח המילה"
       והיא אמרה
"אל תאמין בכוח המילה"

שפתי זקן שרוע מזמרות הימנון למילמולים
על פניו של בנקאי אין זכר למלוות וסיכומים.
סירתו של כארון נעה על נהר שאין לו שם
מיתולוגיה מסתעפת לתתי-אלים ללא מאמינים.
והאור, אלוהים, האור המלוכלך הזה איננו
סופסוף אפשר להתפתל כרמשים
במקום ללכת בשבילים המוכרים
תחת אותם שמשות שכבר שנים לא האירו שום דבר חדש
על אותן רגליים שהלכו בהם מיליונים אחרים.

"אל תאמין בכוח המילה"
       והיא אמרה
"אל תאמין בכוח המילה"

ספק וודאי בוקע בחשכה המשונה
גחלילית אחת מספקת והפחד משתקע
פן האור הנוכחי יגווע.
כך גם המילים.  אם קלוע ליד אות פסיק טורדן -
המילה נעצרת.  סימן שאלה - המילה מטפסת
במקום להתמיד בנימה השקולה.
בקיעים מאכלים בגזע הדל.  גחלילית נטרפה.
והדרך היי הדרך שהלכנו בה אבדה בחשכה...

"אל תאמין בכוח המילה"
       והיא אמרה
"אל תאמין בכוח המילה"

אני מניח חרש, כמנחה,
המילה שתשחרר מעול המשיכה.