לכב' : כבוד ראש העיר

הנני פונה אליך בנושא כאוב, המדיר שינה מעיניי מזה זמן מה.
נושא זה עלה מספר פעמים בקרב חבריי אך החלטתי לפנות בשמי בלבד,
על אף שהעניין נוגע לרבים כמוני.
כהקדמה לפנייתי, אציין כי אני דייר בעירך, ובמובן מסוים, דייר
לא רצוי.
רבים מתלוננים על הימצאותי באזור, ואני מצידי, הייתי מעדיף לא
להיות גם כן, אך דעתי לא נשאלה מעולם.

אני רוצה לציין שאני מאוד אוהב את העיר, את האוויר הנעים העולה
בה בבוקר, את הזריחה, השקיעה וכמובן את הטבע הניבט מכל פינת
חמד שבעירנו היפה והמטופחת.
ועכשיו, לתלונתי. חיי קשים מנשוא, אין לי בית קבוע ובכל פעם
אני נמצא במקום אחר.    

פונה אני לכבודו בבקשה ובתחינה. תושבי עירנו הנחמדים, אנשים
טובים ומסורים, העובדים קשה למחייתם, יוצאים מספר פעמים ביום
מבתיהם ומטיילים ברחובות העיר התוססת, אך עם זאת שלווה. ואני?
שוכב על הרצפה, מוזנח, גלמוד, ואף אדם, ולו אחד, אינו מתייחס
לנוכחותי על המדרכה. התעלמות מוחלטת. ולא זו בלבד, אין ספור
פעמים ביום דורכים עליי ועל כבודי, איש איש ונעליו. וכשמישהו
דורך, ואין לי ספק שקורה הדבר בטעות.מקללים אותי. בסופו של
דבר, לא משנה מה נסיבות המקרה, תמיד אני אשם.

פעמים רבות קורה שאני נדהם ממבטם המזלזל של עוברי האורח, מבט
האומר: למה דווקא פה, לך תמצא לך מקום אחר.ואני, אין לי את
הכוחות הדרושים לקום, ללכת, למצוא לי מקום.ולאן אלך, כבוד ראש
העיר, לאן ?

אנא, כבודו, מבקש אני ממך ומתחנן, קח לתשומת לבך את מצבי
העגום, את חיי הקשים,  את בדידותי וחוסר האונים ואני בטוח
שתוכל למצוא לי פתרון הולם, אשר יעניק כבוד מינימלי לי ולחבריי
לצרה.
אני מזכיר לך, אני לא כאן מתוך בחירה !!!


שלך, מודה על ההתייחסות האנושית,
סתם חרא מאחת המדרכות.