כי אתה פתחת
את תיבת הפנדורה הזו
אז עכשיו אל תתפלא
שאני מסתובבת לך בין הרגליים
ומדברת על לילה אחד
לפני ארבע וחצי שנים
כשרעש גלים
הספיק בכדי להסוות
את הלב הדופק בקצב מטורף
כי זאת הייתה ריצת מרתון
להגיע אליך
רק כדי לגלות שאתה אינך
ומה אתה בכלל מרשה לעצמך
להיכנס לתוך אחר צהריים חמסיני כזה
ולתהות מי זאת אהבת חיי
כאילו שאני יודעת
כי מה שאני יודעת עכשיו
עושה איתי אהבה
מספר לי בקול שקט את כל העצב שלו
שם לי תקליטי ג'אז ישנים
צוחק ממני כמו ילד
מנשק את החיוכים שלי
משוטט איתי בכבישים (האספלט הלוהט
לא מדגדג לו את הרגליים)
אבל היה זמן אחר,
זמן ארוך כל כך
שכל מה שידעתי זה אתה
וכל מה שהאמנתי שאוכל לדעת אי פעם זה אתה
כי כישפת אותי
ערבבת בתוך הקפה את השכבות
המיותרות
שתית אותו
ולא הבנת למה הוא מלוח
כי בכי לא עושים מסוכר
ומי כמוך יודע את זה
מתי תיתן לי לשכוח
לאבד את תיבת הפנדורה הזו
להפיל אותה בהיסח דעת
לאגם שמחוץ לחלון
כי אין לי ברירה,
זה כואב.
|
