לתלות עיניי שמיים פתוחים
מעל ערוגות שלא יניבו דבר.
אתה יכול לשתול הכל,
רקפות, נוריות, צבעונים,
לוע הארי.
אתה יכול לשתול פרחי כובע הנזיר
באדמת הבור הזו. אני את הזרעים שלי
זורע ברוח.
עקרות היא עניין של חוסר מצע והבסיס שלך
איתן, אך הוא יניב את כל מה ששתלת
ובעצם כלום מלבד כלום מפואר.
אני מתקנא.
הרוח זורה בעיניי חול אני מפזר בה זרעים.
משמע אני מסוגל למחול, משמע אני יכול.
אדם פרוץ נקבים
רגליו נטועות עמוק באדמה
ראשו אי שם
נכון לקלוט את פיסותיו של העולם
המהתל הזה, הממציא עצמו מחדש מדי שעה.
שפיסותיו כחול לעיניים, שגרגיריו כנגיף לנחיריים ולריאות
ומשם החוצה לסערה.
אני מפזר זרעיי לרוח, אלה ייקלטו בעיניי זרים
שמא פקיחת עיניים, שמא קריעת עפעפיים,
לחם תודעה. |
