23.8.03

ליל חורף. באר כלשהו.

היא יושבת לבד ולוגמת לאט לאט את הבירה שהזמינה לפני שעה.
מסתכלת בשעון. מחכה? לא ברור.

הוא נכנס, גבר נאה כבן 40, מעיל שחור ארוך.
מנגב מעליו טיפות מים.

היא מסתכלת.
הוא קולט אותה.
מתיישב.

"מחכה למישהו?"
"לא. אתה?"
"גם לא"

מנהלים מין שיחת חולין משופרת הכוללת בתוכה גם רמיזות לאקט
מיני שעומד להתרחש יותר מאוחר.

"אליי?"
"קרוב?"
"2 רחובות"
"נלך"

הם יוצאים מהדלת, זה לצד זה.
מגיעים אליו הבייתה, מורידים מעיל, שותים מין חצי קפה, והיא
בינתיים מסתכלת בתמונות בבית.


"חברה?"
"אחותי"
"מקסימה"
"התאבדה"
"מצטערת"
"לא נורא..."

היא מתיישבת על הספה, והשיחה ממשיכה.
פתאום נשיקה. יד על החזה, הוא כבר מעלייה.
עוברים למיטה בחדר השינה.

"גלולות?"
"וקונדום"
"אז חכי..."

הוא שולף מהמגירה חפיסה חצי משומשת.

"לא פג התאריך?"
"אל תדאגי"

והם מזדיינים, שוכבים.

מגיע הבוקר. חצי ערומה היא מתרוממת.
לובשת את הבגדים שפשטה יום לפני.
לא ממש זוכרת, מקווה שנזהרה.
הוא עדיין ישן, נושקת על לחיו והוא ממלמל משהו לא ברור, אבל
מבקש שתרשום את הטלפון שלה.
לוקחת פתק, ורושמת.

הוא מחכה יומיים, הוא לא לחוץ.
ומתקשר. היא קצת לא זוכרת
או רק משחקת אותה.
ושוב נפגשים
ושוב שוכבים.

ואחרי כמה חודשים כאלה, זה מפסיק להיות מיני, והופך להיות
טיולים לאור ירח, ארוחות ערב מפוארות, נסיעות לחופשות משותפות,
ים, הפתעות בעבודה שלה, ודיבורים שעות על גבי שעות בטלפון.

ממש סיפור אהבה, אה?