על סף תהום חשוכה
את מרקדת
חושבת לך על עולם יפה
רואה הכל ורוד
חולמת בהקיץ
מפריחה פרחים
ירוקים זוהרים

אני שם
 כן שם למטה
יודע הכל
מכיר מקרוב
זועק אלייך
את בקצה
בת יענה
קלת דעת שכמוך

מדלגת על עננים
אוחזת בקצוות האושר
יוצרת לך בועות באויר
נבלעת בתוכן
ומרחפת.

ואני שם
כן שם למטה
בבור חיי
זועק אלייך
התעוררי יפתי המעודנת
יפת הנפש
חסרת הדעת
הבועה עוד תפוג
ואז תהיי לידי
דומעת מפיכחון

ואת מחייכת
אולי את חכמה
חיוכך הוא הגשר
על פי התהום
טיפשותך היא החכמה
עקשנותך היא הבועה

הלוואי שהייתי טיפש
כמותך