"תראה, איפה בפעם האחרונה ראית קומוניסט מאושר? או שהמהפכות
שלהם נכשלות, או שאם הן מצליחות אז החברים שלהם הורגים אותם.
בכל מקרה החלום הולך."

-עוזי וייל, ביום שבו ירו בראש הממשלה.




שמא נהיה שייכים
או שניתלה מלמעלה,
מלמטה, מכל הכיוונים
ונאחז בציפורניים
שלנו ושל אהובתינו
ונצווח לא לעזוב, ונבעט
בפליט שלידנו

שנישא נאום בכיכר
ונילחם על מנת לומר
נחייך עם הסכין
מאחורי הגב, מוכן למלחמה
או לחתוך פרוסת עוגה,
לי, לך, לראש הממשלה
ולכל ילד ולכל ילדה מגיע
אופיום בשקית הפתעה
שיקחו, שיהיה בבית
על כל מקרה

שנרים חניתות,
שנשנא להנות
שנבעיר את הרחובות
שנבזוז את חנויות
העשירים, הגבירים,
כל הנעדרים
מישיבת המליאה,
משלמות האסיפה

שנלך קצת בתלם
ונקרא קצת מספרי
המהפיכה, הנה היא,
ממשמשת ובאה
אל דאגה, יש לנו אישור
בעל פה מזקן המועצה
אמנם לא בין שתיים לארבע,
אבל כן באחת בלילה
באזור התעשיה
ליד המלטשה
וכל הלילה נשמע
קול צעקה של שיופים
קול של יפיופים
שלי, שלך, של נשמת
האומה, (אמא אדמה)

שנעבור בכל התחנות
שנחטוף את כל המכות
שנצדיע לגיבור האומה
שהוצא להורג בתליה
שנשתין על הקבר
של מנהיג העדר
שלי, שלך, של הזקנה
מהדירה שממול
היא אמנם לא קראה
אבל מחייכת בקריצה
בתור למכולת אחד לחם
ושניים חלב,
בשקית, כי לשכת הסעד
לא מוכנה להקציב
לגיבור מלחמה