כשאני מחייך, היא זועפת
וכשאני צוחק, היא מתפרצת בצעקות של זעם,
אך לי כבר לא אכפת מזה, כי אני כבר צוחק לי בעולמי הקטן,
על כל מה שהיא חושבת לעצמה

עם חיוך אני מתרחק ממנה,
בעוד היא חושבת לעצמה שאני אדם חולני,
אני מתחיל לזמזם מנגינה מוזרה,
והיא אותי חושבת למשוגע.
אך לי כבר לא אכפת.

בעוד אני מרגיש בשמיים,
רוכב על דרקונים דמויי חלומות,
היא מנסה לחורר את דמותי המתרחקת עם מבטה.
בזעמה היא רוצה שיכה אותי ברק,
אך לברק שהיא מייחלת יש חלומות משלו.

ואני עדיין צוחק לעצמי בצחוק,
על כל אותן שטויות קטנות שאני עשיתי,
והיא כבר מחשבת לעצמה, מתי אותי היא תפסיק לפגוש,
וכך היא תוכל לחגוג בעצמה.
ואני ממשיך עם עצמי בדרך הלאה.

ובעוד אני מתחיל לשיר לעצמי שיר נשכח,
היא חושבת לעצמה
למה הוא לא מסתובב?
אך אני כבר בעולמי הקטן, רוכב על דרקונים,
כי אני יודע שאין לי סיבה לשוב אליה.