וכאילו
שאם תלקק את גופי משהו יהרס
וכאילו
שאם תשתה את דמי תחנק
במיץ החיים או משהו סהרורי אחר
וכאילו
שאהבה באמת יכולה להתקיים בעולם הזה,
ועוד בין אנשים כמונו.

תעשה לי טובה ותכה אותי, ככה אני אדע שהיד שלך לא רק מלטפת.
תעצום את העיניים כדי שזה יראה כמו עונג.
תן לי פרח.
אני אוכל אותו בתאווה.

שריטות בעור תמיד היו בעיניי אסתטיות להחריד.
תלקק אותי מהמדבר הזה כבר, כמה אני יכולה, באמת.
יש לך קוצים על הלשון? אולי אתה יכול לזרום עלי? אתה חושב שאתה
יכול? לשטוף אותי ככה?

הלוואי וייתקע גם לי התפוח בגרון והנסיך לא יבוא להציל אותי.
הלוואי וכן יבוא וכשיינשק אותי ימות מהרעל שיש לי על הלשון.

שאהבה תהיה מספיק כואבת כדי לשתק אותי ואני אוכל לעולל לעצמי
את כל הדברים הנוראיים האלה.
מאחלת לעצמי אהבה.
אפשר להיות יותר אכזריים מזה?
גם לאהבה יש, נראה לי, קוצים על הלשון.
לי יש רק חור בגרב.

מה יותר טוב להיות- עצם בלי בשר או בשר בלי עצם? (זה פשוט שאני
מנסה לתכנן לי קצת עתיד בכל הבלגן הזה).

אני אתהפך על משכבי כל הלילה בטרם אמצא את האפון שייתקע לי
בגב.

הייתי רוצה לשבור לעצמי את עמוד השגרה ולהדביק אותו חזרה
בסלוטייפ.
נראה באיזה קצב שגרתי זה יתפקד שם.

ללטף חתולים עד סוף ימי.
אולי זה מה ש.


9/4/01