הופעת מולי בחלום, חייכת - כאילו המציאות מול עיניי.
הרגשתי אותך ואת החיים שבך.
החיוך שלך היה כל כך מתוק,
כמו אותו חיוך יפה שנשאר בתמונות.
ואתה, אחי היקר, היית כל כך חי.
יכולתי לגעת בפנים שלך,
ללטף את הקרחת שלך,
ושוב - להרגיש אותך לצידי,
כמו בשלוש עשרה השנים האחרונות בחיי.
אמרת לי שקר לך
וכל כך שמחתי כשפקחת את עיניך.
לרגע, שכחתי מהצער והיגון שטבועים בתוכי,
לרגע, מודעות האבל נראו כפרי דימיוני.
וכל כך שמחתי... כל כך חייכתי...
רציתי לצרוח מרוב אושר...
הפנים היפות שלך נחרתו בנשמה שלי,
כאילו אינן רוצות לעזוב.
לבשת את החולצה האדומה, ובחלום
היית כל כך מאושר, עם החיוך הרחב, כמו שלי.
אותן שניות נראו כמו נצח עבורי מבעד לחלום,
לרגע, לא רציתי להתעורר...
כעבור שניות, שוב בתוך החלום, ראיתי
את מודעות האבל פרושות בכל חלקי העיר,
על יד הדואר ובכניסה לבית.
ושוב חזרתי למציאות השחורה, העצובה,
הכל כך מעיקה על הנשמה.
שאתה, אחי היקר, הג'ינג'י, הכל כך נהדר
כן, אתה - שחייכת דקות ספורות לפני כן, בחלומי,
שיכולתי לחבק אותך לרגע קט ולהרגיש אותך לצידי,
כן, אתה... כבר לא כאן. |