אתה מסתכל על קירות לבנים ופתאום קולט שזה בדיוק איפה שהפסקת
לחלום לפני שלוש שנים, התפשרת!
תמיד חלמת על בית חדש, עצים ירוקים וציוצי ציפורים בבוקר, ריצת
בוקר, שמסתיימת במקלחת שווה וסלט טרי עם מיץ תפוזים, ממש כמו
באיזו אופרת סבון, אידיליה מושלמת שכזאת. אבל דווקא אז... קרה
משהו שלא האמנת שיקרה, התאהבת!
אוי... שוב יצא משהו מלודרמטי... קאט! טייק 1325 אנננד...
אקשן!

טוב, נתחיל מהתחלה. כן. ניצור תמונה, אני נכנס לתוך הדירה
החדשה, הקירות לבנים וצחורים כמו התחלה חדשה ( אוי... עם
מטאפורות שכאלו אפשר למרוח את זה הרבה), כן! ככה תמיד דמיינתי
את עצמי חי ככה, בסטייל! בית מעוצב פוסט מודרני מגניב כזה כמו
כל אלו מרמת אביב ג' שזורקים לך בנון שרלנטיות משפטים בסגנון
"הא, כן, הסלון מאיטליה", פלצנים! אני לא כזה, אני פשוט אוהב
את זה ככה לעצמי ואני לא צריך שום תגובות בעניין, אם הייתי
רוצה להפציץ, בכוונה שיספרו לי כמה זה יפה, הייתי הולך לגור
ברמת אביב. קודם כל, אהיה אמיתי לעצמי ואח"כ נחשוב מה אחרים
חושבים... מה הסקר אומר.

יש משהו מוזר בלחפש דירה, בעלי דירות פשוט עושים לך טובה שתשלם
להם, איזה נחמדים הם. לקח זמן עד שמצאתי את הדירה ועברתי כמה
יצורים די מוזרים בדרך ועימי המסקנות הברורות שהופקו מהענין:
לשאול הכל פעמיים, כי אמא לא אמרה סתם שכולם שקרנים רמאים,
מחפשים לסדר אותך...  (כן, תודה אמא שהבאת אותי עד הלום - אם
היא היתה קוראת את הקטע הזה היא בטוח היתה מסננת איזה "אמרתי
לך" מתחת לשפה).
ותסמוך רק על מה שאתה בודק ולא על מה שאתה רואה, כמו בבנות או
בבנים, מראה עיניים עלול להטעות (עכשיו בטח הקפצתי את המין
המסוכן על זה שאמרתי בנות קודם). קיצר... יש כאן הרבה עבודת
רקע לפני שממש חותמים, אבל זה שווה את זה.

אין כמו להגיע לבית שלך. לא יעזור, לשטוף ידיים (לנקיים מאיתנו
שגם לא מדברים בפלאפון בשירותים - כן אתם פשוט לוקחים את המשפט
"הכל עובר עליך וקקה בידיך" צעד אחד קדימה), לקחת איזה כוס
קולה ולהתרווח על הספה מול הטלוויזיה, קטע של אל בנדי בלי היד
בפנים - בקיצור, שווה.

לחיות מסוכן זה עניין של השקפה, לצאת ולחזור שיכור זה מסוכן!
לנסוע על רולרס זה מסוכן? סקי מים זה מסוכן? אופנוע ים זה
מסוכן? בקיצור, אקסטרים! אני לא אתחיל לנסות להבין למה אנשים
עושים את זה והאמת שלא מצאתי ממש עניין בלהבין למה אני, למה
אני עושה את זה, כי זה כיף! הא... וגם איזה פתק שרשמתי לעצמי
כנראה בגיל 20 עם רשימה של דברים שאני צריך לעשות עד גיל 25.
אז באותו רגע חטפתי התקף צחוק וזרקתי אותו לפח מרוב שעשוע אבל
שניה אחרי זה חשבתי על זה ואמרתי לעצמי, וואלה! זה בדיוק מה
שאני צריך בשביל עצמי ומעשה שהיה כך היה, מאותו יום אני עובד
על הרשימה הזאת חוץ משורה אחת, שאני בטוח שנתנו לי לשתות לפני
שרשמתי אותה כי קשה לי להבין איך רציתי לשחות עם דולפינים בגיל
20?! כנראה בעקבות התפוצצות רגשית אחרי הסרט לשחרר את ווילי
3.

ועכשיו לשאלת השאלות, למה אני כותב את כל זה?! למי בדיוק זה
אכפת חוץ ממני? הא... בדיוק על זה רציתי לדבר איתכם. אז שישבתי
וחשבתי על הסוגיה המעניינת הזאת והגעתי לתשובה, אולי נחמד לקבל
תגובות מאנשים, אבל זאת לא הכוונה, אני יושב וכותב דברים על
עצמי כי על אנשים דמיונים אחרים ואפילו אנשים שאני מכיר, אני
לא מצליח לכתוב בלי לסמן את הכל למחוק ולעבור לענות על דואר.
אני לא מחפש הכרה, אבל אם מישהו יקרא את מה שכתבתי ויבין יותר
על עצמו כתוצאה מזה אז זאת היתה הכוונה.

אני לא מתיימר להכיר את עצמי יותר טוב מאחרים ואני לא מאמין
שאדם יכול באמת להכיר את עצמו, זאת הדרך להכרה עצמית שבעצם
הופכת אותו למי שהוא.