אני יושב איתך ומדבר וצוחק.
אני לא אדם בריא.
עולה השאלה מי הוא ומה הוא אדם בריא.
אני לא יכול לענות עליה.
אני, לא אדם בריא, את זה אני כן יודע.
לדבר איתך עוזר.
אני לא חושב שאני אחיה עוד הרבה.
הדקות איתך הן נהדרות.
הן ממלאות אותי חיות, ומרדימות את החיה.
בכח מילותיך, את מחזיקה אותי.
והיום... היום הזה היה קשה במיוחד.
ואת.... לא היית.
אני לא חושב שאת מבינה.
לנסות להסביר לך זה בלתי אפשרי אבל עכשיו, כאן על הדף אני
אנסה.
אני לא יודע אם זו את או רק הצורך שלי, אבל זה יתגלה בהמשך.
ההנאה שאני שואב משהייה במחיצתך הינה נדירה בשבילי.
ולכן אני רוצה להיות במחיצתך זמן רב. אבל אני מרגיש צורך
בעוד.
יש בי חור והוא חי ושונא אותי.
זו לא תקופה רעה כמו שאני אומר לעצמי. זה פשוט ככה!
אני צריך מישהי לחבק ולקבל ממנה חום. באמת צריך. זאת המילה
הנכונה צריך! חייב.
וכאשר תגידי לי לא, אני אדע יותר.
יש בי חום אדיר לחלוק עם מישהי. ואני חייב לחלוק אותו כי הוא
שורף אותי מבפנים.
אתם, לצערי, לא רואים את זה.
אני לא רוצה שתברחי ממני ולכן אני לא מספר לך.
אם את מרגישה מוכנה לדבר האמיתי (אין ספק שהוא לא קל)
יש לי כל כך הרבה לתת לך.

אני מאמין במשרעת רגשות (תאוריה של אדם מיוחד אחר).
ולשמחתי (מוזר לכתוב את זה, חשבתי שאני אכתוב לצערי), אני חובה
קשת רחבה מאוד של רגשות.
איתך, אני חובה את הצד השמח של המשרעת הזו.
הייתי רוצה ללכת איתך על החוף ולנשק אותך. ולהרגיש את שפתייך
המדהימות שואבת את החום ממני ומאריכות את חיי.
האם תתני לי להפוך אותך למאושרת?
האם תשאילי לקבצן זמן, עוד קצת זמן.
האם את רואה אותי כמו שאף אחת אחרת לא ראתה?
כמו שהיום אני ראיתי אותך.







(ואת היום לא היית, אלא בחלום).