הוא סיפר שהוא גר במזרח גרמניה לפני הרבה שנים, והוא לא מתכוון
לחזור.
אחר-כך אמרתי לו שאני מישראל.
הוא השתדל לשמור על החיוך, אך ללא שום הצלחה ממשית. החליף נושא
בבהלה ושאל אם אני רוצה להוסיף בצל לפיצה שאנחנו מכינים.
נאצי.
אישתו נעצה בי עיניים שחורות. אני נעצתי עיניים בחזה החשוף
שלה.
תינוקת בצבע שוקו מוצצת מהפיטמה השחורה. מורידה לרגע את שפתיה
מהפיטמה, שולחת אלי מבט תוהה, ומתחילה לבכות.
הגרמני מספר על העולם ה"בלתי-תלותי", שהוא מנסה להקים לו.
ממשיך לנסות ליצור סדר עולמי חדש, חשבתי. יש דברים שלא
משתנים.
אמרתי לו שאני לא רוצה לשנות את העולם. אני אוהב אותו כמו
שהוא.
האישה השחורה בחנה אותי בעניין. היא צעירה ממנו ביותר משלושים
שנה, חשבתי. החזה כבר מכוסה.
חבל.
שאלתי את הגרמני איפה יש עוד עגבניות בשביל הפיצה.
הוא שלח אותי לגינה.
 בערב השתרענו על הערסלים במרפסת. הגרמני הכין ג'וינט בגודל
טיל. פגז. התחיל לשרוע בפניי תוכניות מתוכננות על-מנת להפיח
חיים במדבר, להזרים מים, לגדל צמחים.
"אתה יכול להשתמש בידע הזה בארץ שלך", אמר לי.
אני אמרתי לו שאם במדבר יהיו מים הוא כבר לא יהיה מדבר.ואני
דווקא אוהב מדבר.
האישה השחורה שכבה על הערסל שביננו ושתקה.
גם הגרמני שתק לרגע.
אחר-כך התעשת, לקח שאיפה ארוכה מהטיל, השתעל, חייך, והציע לי
להישאר איתו. לעזור לו להקים קהילה שיתופית, "קיבוץ", פה
בג'ונגל.
אני אמרתי לו שאני בכלל עירוני ולא מבין כלום בקיבוצים.
תינוקת השוקו נרדמה על בטן שחורה.
אני עליתי לישון בעליית הגג.
 בבוקר אמרתי לו שאני עוזב. גדול עליי העניין הזה, להקים
עולם. וחוץ מזה יש חולדות נושכות בעליית הגג. יצאתי לכיוון
הדרך לנסות לתפוס איזה אוטובוס.
האישה השחורה הצטרפה אלי, יש לה סידורים בעיר.
גם התינוקת.
נעזרת בגופי בכדי לעמוד.
חשבה שאני אבא שלה.
הרימה ראש גבוה, וכשניתקלה במבטי התחילה שוב לבכות.
האישה השחורה חייכה אליי בפעם הראשונה, וכשהגיע האוטובוס
הזמינה אותי לשבת לידה.
קילפה ליצ'י מתוק ונתנה לי למצוץ.
האוטובוס קיפצץ בין השלוליות, ואנחנו קיפצצנו איתו.
היא זרקה את קליפות הליצ'י דרך החלון.
שלפה שד שחור, והחלה להניק את התינוקת.
השד הצמוד אלי. בהיתי.
היא בחנה את מבטי הסוקר,וחייכה, בפעם השנייה.
גמרה להניק, הניחה בחיקי את התינוקת, ונימנמה.
עשיתי לתינוקת פרצוף מצחיק, והיא בכתה.
 כשהגענו היא עזרה לי למצוא מלון זול. בינתיים עזרתי לה לסחוב
את התיק הגדול שלה, והחזקתי את המטריה הצבעונית מעל שנינו.
במלון, היא אמרה שתחכה קצת שייגמר הגשם לפני שהתמשיך בדרכה.
"שהתינוקת לא תהיה חולה".
גשמים בחלק הזה של העולם לא נגמרים כל-כך מהר, חשבתי, והזמנתי
אותה לחדרי.
הזיון היה אחלה.
חייתי ופראי, ואפילו די אלים.
בסוף נגמר גם הגשם, ובעוד האישה השחורה אוספת את חפציה, תינוקת
השוקו נעצה בי עיניים גדולות.
עיניים חודרות ויבשות. היא ידעה על מה אני חושב.
נאצי.
חייכתי חיוך של שמחה, של נקמה?
האישה השחורה ותינוקת השוקו יצאו אל העולם הרטוב.
יצאו מהעולם שלי.