הנה סערה חלפה לה, והכל במקומו מונח
המדבר לעולם ישאג את עוז הדמים
הניגרים.
הנה הנשימה עוברה לה, ותנשב ותנשב
כנבוט המים את הפלך.
אבא, בך נצרוב עוד עווננו
הנצחי. במחשכים פיללנו
לנסים ונפלאות, לקול גדול
לרדת משמיים.
ולסדר ולמרק, כי
כלו כבר המים.
הב לנו נס!
התבן החרוך והקמל
ישצוף את בני מעינו
בחדווה.

ומה אתה אומר על כך?
דבר אלי.
קינה נותנת בי מופתיה
דבר מילים יפות ועצובות
עודד רוחי כהלכה.


הנה כי כן חלפו קרעי הזמן הסוככים
הכל שב לרצונו.
והעצבות, ידה קמלה את רשף צרותי
כאטלס הנח לו לבסוף, במשכנו שלו.
בנפול הלילה ככסף מתאבך
על משכני הדל, הו אבא.
ולרקד, כי הימים שלווים, וערב
שח את שפירית התום על הדלתות.

ומה אתה אומר, אהוב נפשי.
על זה הערב של התום.
על זה האב, איש ואינו יתום.
דבר אלי מילים של משורר עתיק.
יגון.

לבי נכמר עלייך אהובה,
וגם עליך אבא.
נפלתי למשכב
קרב הזמן. זמני.
ומה אני אומר, ורק אני,
כי יש ליתום לעולמים,
כי שחר שיבוא לא ישא אתו
לא גאולה ולא תקווה
ולא אלמוות מתועב,
רק כאב (כן עוד כאב), שבו יש אהבה
אהבת אמת לאנושי
ולאזוב המטפס על הקירות.