1. חוץ. מגרש כדורסל.  בוקר מוקדם.

תומר וארז משחקים כדורסל, הילקוטים שלהם זרוקים ליד אחד הסלים.
תומר קולע.

תומר :
6-9 לי. כדור שלך. (מוסר את הכדור לארז) סע.

ארז מתקרב לסל, תומר חוטף לו את הכדור וקולע.

תומר:
10-6.

מוסר את הכדור לארז. יעל עוברת ליד המגרש. תומר מסתכל עליה.
ארז קולע.

ארז:
10-7

תומר לא מגיב, עדין מסתכל על יעל.

ארז:
21-13 לי...

תומר (עדין מרוכז ביעל):
כלי אתה...

ארז:
צ'יף אינדיאני מעשן פה נרגילה...

תומר:
יופי תגיד לו שישאיר גם לי קצת... תגיד אתה מכיר אותה?

ארז:
את מי?

תומר (עדין מסתכל על יעל, שיוצאת מטווח הראיה שלו):
שבעת פלאי עולם

ארז:
מי, זאתי? היא לומדת איתנו בשכבה.

תומר:
בשכבה... (כאילו התעורר מחלום) אגב שכבה, מה השעה?

ארז (מסתכל בשעון, מדבר בפאניקה):
תשע!

תומר:
איפ!

הם רצים לתפוס את הילקוטים שלהם ורצים מהמגרש.

2. פנים. בית-ספר. בוקר.

יציאה להפסקה- אנשים יוצאים מהכיתה, ביניהם תומר וארז שהולכים
במזדרון.

תומר:
קוראים לה יעל.

ארז:
למי, שבעת פלאי עולם הזאתי שלך?

תומר:
לא, למורה לספורט בנות. יש לה גם יומולדת היום. ולמקרה שתהית,
לא- אין לה חבר.

ארז:
אני אפילו לא רוצה לדעת מאיפה גילית את זה... (מסובב את הראש
לרגע אחורה) אל תסתכל אחורה, הפלאי עולם שלך מגיעה.

יעל עוקפת את תומר וארז עם ערימת ספרים ביד וממשיכה ללכת.

ארז:
אתה מתכוון לדבר איתה מתישהו?

יעל מועדת ומפילה את ערימת הספרים. תומר מעיף מבט על ארז והולך
לכיוון יעל. ארז רואה את תומר מתכופף ועוזר ליעל לאסוף את
הספרים, הם מחליפים כמה מילים, ותומר קם וחוזר בריצה קלה לארז,
במן שיעל ממשיכה ללכת הלאה.

ארז:
נו?

תומר:
סגרתי איתה על מחר בערב באיזה בית קפה בתל-אביב

ארז:
איך תגיע לשם?

תומר:
יש את האוטו של אמא

ארז:
היא תסכים לתת לך אותו?

תומר:
חסר לה שלא. עכשיו אני רק צריך למצוא איזה מתנה... אתה בא לחפש
בקניון?

ארז:
יש לי ברירה?



3. פנים. קניון. צהריים.

תומר וארז מסתובבים בקניון. נכנסים לחנות כלשהי שעושים בה
חריטות. תומר בוחר איזה משהו שאפשר לשים עליו חריטה ולוקח
לקופה.

תומר:
אפשר לחרוט על זה?

מוכר:
כן בטח. (נותן פתק לתומר) תכתוב כאן מה שאתה רוצה לחרוט.

תומר לוקח את הדף, כותב משהו ונותן למוכר.

תומר:
מתי זה יהיה מוכן?

מוכר:
עוד שעה בערך. אתה משלם עכשיו?

תומר:
כן, כן... (מוציא מהארנק כסף ונותן למוכר)
טוב, אז אמא שלי תבוא עוד שעה לאסוף את זה.

מוכר:
בסדר גמור

תומר:
תודה רבה

תומר וארז יוצאים מהחנות.

4. חוץ. מגרש כדורסל. לפנות ערב.

תומר וארז משחקים כדורסל.

ארז:
דיברת עם אמא שלך?

תומר:
על מה?

ארז:
על זה שהיא צריכה לבוא לקחת את המתנה בשבילך.

תומר:
אל תדאג, היא תוכל.

ארז:
מאיפה אתה כ"כ בטוח?

תומר:
היא תמיד יכולה, היא לא תדפוק לי את זה.
(תומר מוסר את הכדור לארז)
אתה צריך לעבוד על המשחק שלך... יאללה אני אלך להתארגן וזה,
עוד שעה וקצת אני צריך להיפגש עם יעל.

ארז:
כן מאסטר, מחר תראה לי את שיטות המשחק הדגולות שלך.

תומר (בצחוק):
שתוק, טמבל...

ארז נשאר במגרש ומשחק עם הכדור בזמן שתומר חוזר הביתה.

5. פנים. חדר של תומר. ערב.

תומר נכנס לחדר שלו, זורק את התיק על המיטה המבולגנת ופותח את
הארון החצי-ריק.

תומר (צועק):
אמא! למה אין כביסה? (סוגר את הדלתות של הארון) והמיטה שלי
מבולגנת.

אמא מגיעה ונעמדת ליד הדלת.

אמא:
למה אתה צועק? אז שכחתי פעם אחת לעשות כביסה, מה קרה?

תומר:
טוב בסדר. תשמעי, יש איזה משהו שאני צריך שתאספי בשבילי
מהקניון, ותחזרי מהר כי אני צריך את האוטו, אני יוצא
לתל-אביב.

אמא:
למה אתה לא יכול לאסוף את זה בעצמך?

תומר:
אמרתי לך שאני יוצא, נכון? אני צריך זמן להתכונן, וגם לא עשית
כביסה אז יקח לי זמן למצוא משהו נורמלי ללבוש.

אמא:
אתה יודע שגם אתה יכול לעשות כביסה לפעמים... (ממלמלת לעצמה
כשהיא יוצאת מהחדר) הכל אני עושה בבית הזה... יום אחד אני
אפסיק לעשות פה דברים...

תומר (לעצמו):
אחח, היא אומרת את זה כל פעם מחדש... היא לא תפסיק...


6. חוץ. חניה. ערב.

אמא נכנסת לאוטו ומתחילה לנסוע.



7. חוץ. מגרש כדורסל. ערב.  ( בעריכה צולבת עם 8)

ארז משחק לבד במגרש כדורסל. קולע סל, מסתכל בשעון, לוקח את
הכדור, יוצא מהמגרש ומתחיל לחצות את הכביש שליד המגרש.

8. פנים. אוטו. ערב. (בעריכה צולבת עם 7 ו-9)

אמא נוסעת באוטו, התיק שלה מונח על המושב שליד הנהג. פתאום
הפלאפון מצלצל ממתוך התיק. אמא שולחת יד ומפשפשת בתיק בניסיון
למצוא את הפלאפון. אחרי כמה זמן מסובבת את הראש מעט לעבר התיק
כדי לחפש את הפלאפון. היא מסובבת את הראש חזרה לכביש ורואה את
ארז מטר לפני האוטו. נשמעת חריקת בלמים.

9. פנים. חדר של תומר. ערב.

תומר יושב על המיטה בחדר, לבוש ומוכן לצאת.

תומר:
נו אמא, איפה את...

(עד כאן העריכה הצולבת. מכאן מופיע אחרי סצנה 8)

תומר מרים טלפון לפלאפון של אמא.

תומר (ממלמל לעצמו):
נו יאללה אמא... תעני כבר...

10. חוץ. רחוב. ערב.

הפלאפון המצלצל של אמא זרוק בצד הכביש ליד התיק שזרוק גם הוא
בצד הכביש ודברים מתוכו זרוקים על הכביש. ברקע אור אדום מהבהב
ורעשי סירנות.

11. פנים. בית קפה. ערב.

יעל יושבת על כיסא ליד שולחן לשניים בבית קפה ומסתכלת על
השעון. היא קמה בכעס ועוזבת.

12. חוץ. מחוץ לבית חולים. ערב.

תומר הולך לכיוון בית החולים, כשהפלאפון שלו מצלצל. הוא מרים
את הפלאפון.

יעל (בכעס):
אם לא התכוונת לבוא היית יכול לפחות להודיע לי!

תומר:
יעל...

יעל:
אתה יודע מה, בהתחלה שמחתי שהזמנת אותי לצאת איתך, חשבתי אולי
יצא מזה משהו, אבל אתה היית חייב להרוס את הכל!

תומר:
יעל תקשיבי שניה....

יעל:
עזוב, אני אפילו לא רוצה לדבר איתך כרגע.

יעל מנתקת את הטלפון. תומר מוריד לאט את הפלאפון.

13. פנים. חדר של יעל. ערב.

יעל מורידה את הטלפון עם דמעות בעיניים.

14. פנים. בית חולים. בוקר.

שעון מראה על השעה 8 בבוקר.  תומר יושב על כיסא בחדר ההמתנה של
בית החולים.

רופא נכנס לחדר ההמתנה.

רופא:
רונית שחם?

תומר נעמד ממושבו וניגש לרופא.

תומר:
אני... אני הבן שלה.

רופא:
תשמע, המצב של אמא שלך לא כ"כ טוב. יקח כמה זמן, אבל.... היא
תהיה בסדר.

רופא יוצא מחדר המתנה, יעל נכנסת לאט לחדר המתנה. תומר רואה
אותה ומסתכל עליה. יעל מתקרבת לעבר תומר, ומחבקת אותו. אחרי
זמן קצר יעל עוזבת את תומר, ומאחוריה מגיח ארז על כיסא
גלגלים.

15. חוץ. מגרש כדורסל. בוקר.

תומר, יעל וארז על כיסא גלגלים משחקים כדורסל.

תומר (V.O.):
יש הרבה דברים בחיים, שלוקחים אותם יותר מדי כמובן מאליו. רק
כשהדברים האלה עומדים להיעלם, אתה באמת מרגיש כמה הם חשובים
לך.

פייד אאוט


-ס-ו-ף-