על עץ אנחנו יושבים,
אוכלים משמשים.
את מחייכת,
ואנ קצת מסטול.
זה לא משנה,
אנחנו אוכלים משמשים.

בוהה בך קצת,
מחזירה לי מבט.
לא ממוקדת,
אולי קצת חולמת,
לא משנה,
יש לנו משמשים.

קוראת לי בשם,
אני עונה לך, למרות ש,
את קצת צוחקת,
אבל זה לא זה,
זה לא משנה,
כשיש משמשים.

מדברים קצת על נושאים,
לא ממש חשובים.
פתאום את משתתקת,
נראית כמו מסוממת...
לא משנה,
אנחנו אוכלים משמשים.

מתקרב אליך,
את מתרחקת,
עדיין מחייכת,
טיפטיפה מרוחקת.
זה לא משנה,
יש לנו משמשים.

ואת שוב מחייכת,
ואומרת,
אתה אוהב אותי?
כמו שאני אוהבת אותך?
ומזכירה את השם,
השם שהוא לא שלי.
וזה משנה,
כי את אוהבת אותו,
ולא אותי...
אני זה רק בגלל המשמשים.