נכון שהוא גר קצת רחוק, אבל הייתי באה אליו כמעט כל יום בחופש
הגדול. הייתי מטרטרת את אבא שלי שיסיע אותי אליו. וכשאבא שלי
לא היה יכול אז הייתי נוסעת אליו באוטובוס.
הוא לא אהב את זה שאני נוסעת באוטובוסים. הוא פחד שיקרה לי
משהו. כאילו לבית ספר במשך שנתיים אני נוסעת. אבל דווקא שאני
אעלה על האוטובוס להגיע אליו אז דווקא האוטובוס יתפוצץ.

הוא היה אומר: אוף איתך.

אני הייתי צוחקת: למה?

אני מפחד.

ממה?!

אני מפחד שיקרה לך משהו.

אם יקרה לי משהו אז זה רק בגלל שאלוהים יחליט להעניש אותי.

אלוהים לא מעניש מלאכים שלו.

רואה? אז לא יקרה לי כלום.

ושוב האוף איתך שלו.

אז לפעמיים הוא היה בא עם האוטו של אבא שלו ומקפיץ אותי אליו.
שנאתי להיות בבית שלי, במיוחד שכל פעם שהייתי מזמינה אליי
חברים אז אח שלי היה נדבק אלינו. אלוהים, איזה קרציה הוא
היה... אצלו הייתי יכולה לשכב על המיטה שלו ולשכוח מהכל.
הוא היה מתיישב על המחשב שלו והיינו מדברים וצוחקים כמו שהיינו
עושים תמיד בטלפון ובאייסיקיו. לפעמיים גם הייתי נרדמת אצלו
ומתעוררת בלילה והוא עדיין על המחשב. ואני צוחקת לעצמי, כי כזה
הוא. לא ישן בלילה. תמיד היה ותמיד יהיה. הוא היה אומר לי שאני
יכולה לחזור לישון ואני הייתי שואלת מה השעה. והוא היה עונה לי
ואני הייתי רצה לפלפון שלי ובודקת אם יש לי שיחות שלא נענו
מאבא או מאמא. אף אחד. ואז הוא היה אומר שאמא שלי התקשרה לפני
כמה זמן והוא אמר לה שאני נרדמתי והיא אמרה בסדר ורק שאלה אם
יש לי מפתח. כאילו שהייתי חוזרת עכשיו, צחקתי. אף פעם לא היה
לנו נמאס ביחד.

אבל זה לא ככה.
אנחנו מדברים כמעט כל יום באסיקיו. אני מתחברת לאינטרנט רק
בגללו, רק כדי לדבר איתו. אין לי משהו אחר לעשות כשאני מחוברת
מלדבר איתו, אם כן סטייג' נחשב.
כשהוא חוזר הבייתה מהעבודה שהוא סובל ממנה נורא הוא מרים אליי
טלפון רק כדי לשמוע את הקול שלי שיעשה לו קצת טוב. או שלקבוצה
שהוא אוהד היה משחק רע והוא מקווה שאני יהיה מחוברת שלפחות
משהו טוב יהיה היום.
הוא מפחד שהפעם הראשונה שנפגש (יותר נכון השנייה כי את הראשונה
אנחנו לא מחשיבים כל כך. התחלנו לדבר רק אחרי שנפגשנו. איזה
אירוניה, אה?) בדיוק ביום שהוא צריך להפרד מכולם.
אז הבטחתי לו שהוא יראה אותי לפני, שלא ידאג, גם אם אני אצטרך
לנסוע אליו באוטובוס והוא כמובן הגיב איך שכתבתי למעלה. הבטחתי
ואני אקיים הבטחה.
אז אל תדאג.

מוקדש למישהו שאני מאוד אוהבת.
שי, תשמור על קשר. אוהבת אותך, נטשה.

אנשים אמרו לי שזה משעמם, אנשים אמרו לי שזה בסדר, אבל מה
שהבנתי מכל זה הוא שאני כותבת בשביל עצמי.
לא בשביל שאנשים יאהבו את זה.
ואם אהבו את זה אז סבבה אם לא אז לא.
רק ניסיתי לכתוב את מה שאני חושבת ומרגישה, משהו שאני בעצם
עושה בכל היצירות שלי ואני נהנת לעשות את זה.