22.08.03
הפליץ מהגיהנום/ ריקי .א

אספר לך סיפור (אמיתי) על הפליץ. אבל לא סתם פליץ...   אלא -
הפליץ מהגיהנום!!
באחד הלילות התיישבתי לי במקום שנקרא "הגולדן בר", שם מבטיח,
לכל הדעות, למצוא שם דבר מה שערכו לא יסולא בפז.. הרי המקום
עצמו נקרא- "זהב"..
והנה ישבתי לי עם חברה יקרה, בפאב תל אביבי, אטרקטיבי, על הבר,
בלילה אקטיבי, יחדיו שתינו, צחקנו, העברנו חוויות ושיתפנו זו
את זו בכל מיני דעות.
בשלב מסוים במהלך הערב התיישב מימיני עלם חמודות אשר הבחין בי
ובחברתי, צוחקות עד לב השמיים ומאוד נהנות. הוא החל עימי לפתח
שיחה ,אשר בסוף הערב לבקש את מספר הפלאפון שלי, לו גרמה. ואכן
נתתי לו בשמחה, הרי עם יפיוף שכמוהו יש ורצוי לצאת לפגישה.
היפיוף נזכר אליי לצלצל כעבור חמישה ימים (החצוף- אין הוא מכיר
את הכלל של ה"יומיים"??) בזמן שביליתי בפסטיבל הבירה עם מספר
חברים. עקב כך נדחתה השיחה והוא נזכר שוב לצלצל בשבת, על מנת
לקבוע פגישה.
ביום רביעי, כך קבענו, עם סיום עבודתי בסנטר בגלידרייה שווה,
הוא יאסוף אותי ב 23:30 ונצא, בשעה טובה. החצוף טלפן אליי ב
23:35 וללא מילה של התנצלות הודיע כי יאחר בעשר דקות שלמות.
לשמחתי, למרות שאין כל תירוץ לאיחור בפגישה ראשונה, נותר לי
זמן להחליף  את בגדי העבודה לתלבושת נאותה (אשר הכינותי מראש
בתיקי).
הבחור איחר ובינתיים גם אני (קצת) מאחר ונודע לי כי שערי הסנטר
נסגרים ועליי למצוא פתחי יציאה חלופיים. אח! מצאתי לי את דרכי
החוצה ונכנסתי למכונית של היפיוף שהיה אף נאה יותר מכפי
שזכרתי.
החלה הנסיעה ואני בתום לב שאלתי אם לבחור תוכנית ספציפית או
שבחירת המקום בו נשב תלויה בשיקול דעתי. הבחור טען כי אינו
לבוש כיאות ועליו להחליף את מכנסיו הקצרות כיוון שהיה עד עכשיו
בסבב ביקור משפחות בערים שונות. עוד ציין כי הוא נוהג ברכב של
הוריו מכיוון שהביא עימו מביתם שולחן אשר מתכוון הוא להתקין
בדירתו השכורה והוא צריך את עזרתי בנשיאת השולחן (מיד משכתי
ידיי מנשיאת השולחן וציינתי בפניו תוך גיחוך אך ברצינות שלמה
שאין אני מתכוונת לעזור לו בכך...), לאחר מכן בסיום היציאה
עליו להחזיר את הרכב לבית הוריו ולחזור לת"א, בה נמצאת דירתו
השכורה, על האופנוע שלו. עקב כך, נראה לו עדיף כי נראה סרט
בדירתו, הרי בכל מקרה עליו להיות שם במהלך הערב. הבהרתי לבחור
כי אני חושבת שזהו רעיון.... גרוע! אך הוא בשלו התעקש לא מעט
וניסה לשכנע... הרי הוידיאומט כה קרוב לדירתו ... נוכל לבחור
כל סרט שנרצה... דחיתי שוב רעיון זה על הסף, והצעתי שנשב בבר
הקרוב. הבחור טען כי הוא אין הוא לבוש בהתאם למקום אליו אנו
עומדים ללכת ורצה להיכנס לדירתו ולהחליף מלבושיו כאשר פקדתי
עליו "תפנה פה ימינה!" והוספתי "אתה לבוש בסדר גמור". וימינה,
לכיוון הפאב הוא פנה.
יצאנו מהרכב לאחר חיפוש ארוך של חנייה, ואז נתגלה לי דבר מה
שאקח עימי כלקח חשוב- אין לעולם להסיק על גובהו של אדם מישיבה
על הכיסאות הגבוהים של הבר. נו, מילא.. גובהי כמטר וחצי כך שאף
על קומתו הנמוכה (כ- 1.65-7) אין הדבר מהווה בעיה...

בתחילה ציין בפניי כי הוא משתדל להתנזר משתייה וכי הוא מעדיף
לשבת בבית קפה, אך מחוסר בית קפה אטרקטיבי בסביבת מקום החנייה
התיישבנו בבר אותו הצעתי. התיישבנו לנו בכיסאות תוך שהבחור
מנסה שוב ושוב במהלך כל הערב, לשדל אותי לשבת על הספות (מעניין
למה...) ואני דחיתי הצעה חוזרת ונשנה זו בטענות שונות ומשונות
ואף לעיתים, תוך התעלמות צורמת.

הבחור הזמין מיץ תפוזים, אשר אותו החליף (בצדק! טעם של סבון)
לאשכוליות, אשר הוחלף (בצדק- לא להזמין שם מיץ!) לקולה. ואילו
אני, שכרגע סיימתי עבודה והייתי צמאה במיוחד שתיתי שתי כוסות
קולה בזו אחר זו. עקב שינוי ההזמנה פעמים מספר, קיבל הבחור שוט
של וודקה מהמלצרית החביבה בתור מתנה מהבר, וכמעין "פיצוי".
הבחור, עקב היותו בתהליכי "גמילה מאלכוהול", טען כי עליי לשתות
את הוודקה, הרי בזבוז הינו דבר נורא.. ביטלתי הצעה זו בטענה כי
איני שותה ליד אנשים שאיני מכירה. אך, כזכור, קורא יקר, הבחור
עקשן! והנה שוב חזרה לה המלצרית עם מבט של פליאה "מה, עוד לא
שתיתם את מתנתנו היקרה? כשאחזור," אמרה בחצי קריצה (הקרצייה)
"אני רוצה לראות אותה ריקה!"
"הו! הרי המלצרית ביקשה, ולא נאה לסרב לבקשה כה אצילית
ותמימה!" ובשכנועים נוספים כגון אלו וכגון "נו, אני רוצה לראות
אותך שותה את השוט בשלוק אחד!" לא חדל הוא מלטמטם את מוחי
והחלטתי שיש לפעול בנושא; הבחור מתעקש- אם כן, אדאג שיתרצה.
בידי הימינית הנפתי את הכוס והכרזתי "לחיים!" והנה כבר סיימתי
לומר המילה, נשפכה לה תכולת הכוס לתוך המאפרה. (אל מול עיניו
המשתאות של הבחור, יש לציין, שלא לכך ציפה).
כעבור דקה, חזרה לה מלצריתנו הנאמנה ובחיוך רחב הביעה שמחתה
"הנה! הכוס אכן ריקה! מי אחראי לריקון תכולתה?" וכתשובה חייכתי
לה בחזרה את אחד מחיוכיי המפורסמים והצבעתי לעברו של הבחור,
שנאלם לו דום עקב הפגנות העוז והישירות שלי שממנו עד כה לא
נחסכה, והמלצרית, בטון של גננת, "כל הכבוד!!" ציינה.

הגיע זמן האמת. הרגע בו נמדד כל בחור כבר בפגישה הראשונה.
הזמנו חשבון.
בזמן שהינך ממתין, קורא יקר, לחשבון ולרגע האמת, יש לציין
נקודות חשובות שעלו בשיחה והרלוונטיות להמשך הסיפור. ובכן,
הבחור ממומן ע"י הוריו, הוא מגיע ממשפחה דתית עם חינוך דתי אך
כיום הינו רחוק מהדת, לטענתו חשובים לו ביותר מצוות של בין אדם
לאדם (אל תעשה לחברייך מה ששנוא עליך, והינו מקיים מצוות מתן
צדקה  וכיו"ב).

ו...  החשבון הגיע! ישנם שלושה סוגים של גברים. הלארג'- "אני
משלם על הכל". הממוצע-"נתחלק חצי- חצי?". הקמצן- "כל אחד משלם
על שלו". ויש, כמובן את הבחור שאני יצאתי איתו... וההסבר מיד
מגיע... החשבון היה ע"ס 30 ש"ח. כלומר- 10 ש"ח לכוס קולה. הוא
שתה כוס, כזכור, ואני שתי כוסות. הבחור שולף לי שתי חמישיות
וטוען בקול שאף לא התיימר להיות מתנצל "אין לי יותר עליי".
שאלתי כמוכת תימהון "אין לך אפילו לטיפ ?", שאלה שלבחור נשמעה
כרטורית כי התשובה שקיבלתי הייתה "לא". "אם כן", אמרתי כמושיעת
הרגע, "אני אשלם לך את הטיפ." ואכן, המלצרית קיבלה ממני תשר
עבור שירותיה היעילים וכן, הרי יש להודות לה גם על הפיצוי הנאה
שהביאה לנו עבור המיצים שהבחור הזמין...
בדרך למכוניתו ציין פעם נוספת "עליי להוריד את השולחן בדירתי
ואני צריך שתעזרי לי" הודעתי לו כי אני לא מתכוונת לסחוב
שולחנות (מה אני, עובדת ב "MOVING??") וכי אני בטוחה שהוא
יסתדר לבד. עוד אמר בחצי צחוק "אז מה... אני צריך עכשיו להחזיר
אותך הביתה?"
"בהחלט" אמרתי "זה הרי היה תנאי מוקדם ליציאה היום, עליו
שוחחנו מראש".
"אז..." אמר הוא "אני חושב שמגיע לי איזהשהוא פיצוי" גיחך
החצוף. "אני אחשוב על משהו", עניתי, "אולי אתן לך שקל כדי
שתוכל לתרום לצדקה יותר" (ובעצם, מחשבתי צעקה "לא שילמתי כבר
מספיק!?!?!?!?).
הבחור עצר את מכוניתו מול דירתו השכורה, ותוך שתי נגלות ופחות
מעשר דקות, נח השולחן בבטחה בדירתו. במהלך הזמן ה"ריק" הזה,
ישבתי ברכבו ושוחחתי בפלאפון עם ידידי.
במהלך נסיעתנו לביתי, ציין פעמיים (!!) כי הינו "בחור רגיש
מאוד ורגשן מאוד" וכי הוא תר אחר "קשר רציני ארוך ומשמעותי".
כתגובה לכך צחקתי בפניו וקראתי "לא נכון! אתה סטוציונר!!".
הבחור ההמום תמה לפשר הרעיון וכיצד קיבלתי רושם שכזה אך לא
וויתרתי לו, ולאחר מספר הכחשות טען "מה זו אשמתי שישנן בחורות
הרואות בי כאובייקט מיני ותו לא?" ו"כן, אני לא נגד סטוצים,
והיו לי כאלה. אם יש בחורה שמעוניינת, אני לא מתנגד" אמר, וקרץ
לי בחיוך.

קוראי היקר, גם אני לא נגד בחורים שיש להם סטוצים, אך אין צורך
להיתמם ולהכחיש אם אתם בעד...

הבחור עצר מכוניתו מול ביתי. בזריזות יתר שלפתי את החגורה
ממקומה מלמלתי משהו בסגנון "כבר נדבר..." ופתחתי את דלת
המכונית, היפיוף שלא הספיק להוציא את חגורתו, למרות שידו כבר
הונחה על תפס- החגורה, ופניו אליי, שאל "את לא רוצה נשיקה?"
הבטתי בו בחוסר חשק רב ונשקתי לו במהירות על הלחי "ביי" אמרתי,
והבחור השיב  "לא! לא הבנת, שאלתי אם את רוצה נשיקה". אין לי
מושג מדוע באותה שנייה לא סירבתי ועפתי משם, אך משום מה,
בתגובה, הפניתי לו את לחיי השמאלית ואמרתי "נו, יאללה, תדביק
אחת!" הבחור ההמום התאפס לאחר שניות מעטות, נשק לי רכות על
לחיי ואני, עמוסת גועל, יצאתי מן המכונית ונשמתי לרווחה.


מסקנה- בנות!! כמה מאכזב, אבל שוב ושוב אנחנו חוות על בשרינו
שיש רק צדק באמרה
             
 
כל הגברים הם חארות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
                                      -סוף-