ביום ראשון קיבלתי מירדן מתנה ליומולדת-אקדח צעצוע, ממש כמו
שלו יש בשידה ליד המיטה שלו ושל מיכלי. אני יודע כי ראיתי אותו
פעם כשירדן לא שם לב ופתחתי את המגירה.
ישר אחרי שפתחתי את האריזה מיכלי באה ולחשה לי משהו באוזן,
שכדאי לי מאוד לעשות. הבטחתי לה שאני אעשה את זה והתחלתי לשנן
את זה טוב טוב.

ביום שני כבר שמעתי צעקות מהבית שלהם. הייתי לבד בבית, אמא
היתה בעבודה עד מאוחר.
"הבטחת לי שהכל יהיה בסדר!" היא צעקה
"אמרת שאני לא צריכה לדאוג, שאני יכולה להשיג משהו יותר טוב,
שתיתן לי משהו יותר טוב. למה שיקרת לי?!?"
"אני מצטער, לא ידעתי, באמת שחשבתי ורציתי שזה יהיה שונה" הוא
ניסה להסביר
"שונה. שונה??? איך בדיוק שונה?" היא צרחה
אחותי וחבר שלה, ירדן, גרו בית אחד לידנו. מגיל 13 בערך הם
מכירים, ממתי שהגענו לכאן כשהייתי בערך בן שנה, קצת פחות. בגיל
21 הם החליטו לעבור לגור ביחד, כי הם אוהבים אחד את השני. חצי
שנה בערך זה החזיק מעמד.
"די, חמודה, תפסיקי... השכנים יבואו להתלונן" הוא ניסה להרגיע
אותה ולא ממש הצליח
":למי איכפת מהשכנים האלה? גם ככה אני שונאת את המקום המסריח
הזה! אני רוצה לעבור דירה ועכשיו אתה תוקע אותי כאן לעוד 9
חודשים מינימום, עד שאני אלד את התינוק המזוין הזה!!!"
הצרחות שלהם נשמעו עד אל הבית של אבא שלי, אני יודע כי ככה הוא
סיפר לי אתמול. הוא אמר שאפשר היה לשמוע את הצרחות שלהם עד
למרחק 10 בתים מהם, וזה הרבה. אני לא הכי יודע אם אבא צדק או
סתם הגזים כי אני גר רק בית לידם, יחד עם אמא שלי.
"תשתקי כבר! אני לא מוכן שתעשי הפלה! ובכלל, זאת לא אשמתי
ששכחת לקחת את הכדורים שלך!" הוא התעצבן
"לא שכחתי, הרופא שלי אמר לי להפסיק לקחת אותם!"
הצרחה הגיעה לחדר שלי ואני ישבתי מכווץ על המיטה שלי, מחזיק
את הרגליים בין הידיים, מנסה להירגע ואומר לעצמי שאסור לי,
פשוט אסור לי כי מיכלי אמרה.
שמעתי מישהו נכנס לחדר והצצתי דרך החלון, לראות מי זה. זה היה
החבר הכי טוב של אחותי, יריב. ברגע שראיתי אותו ישר נרגעתי,
הוא תמיד סידר את המריבות בין ירדן ואחותי. תמיד. אז התיישבתי
מול החלון, על המיטה והסתכלתי.
ירדן התעלם מיריב והמשיך לריב עם אחותי.
"מה??? ולמה לעזאזל לא אמרת לי???" הוא נשמע מעוצבן. מאוד.
"גם ככה לא הזדיינו כבר יותר מחודש, יא אידיוט!"
"אז איך בדיוק נכנסת להריון?!?"
באותו רגע היתה שתיקה. ירדן הסתכל על יריב שהשפיל את המבט שלו
למטה ואז אחותי התחילה לבכות.
אני לא יודע מה בדיוק קרה שם, אני רק יודע שאחותי עמדה ובכתה
ויריב וירדן דברו ביניהם. ירדן התחיל לדחוף את יריב, מה שרק
גרם לאחותי לבכות עוד יותר. ירדן התעצבן והעיף לה סטירה. יריב
התעצבן והתחיל להרביץ לו. ונראה לי שגם ראיתי סכין, אני לא
בטוח אבל מי הוציא אותו, נראה לי יריב.
ניסיתי לראות איפה אחותי, עכשיו כבר עמדתי על המיטה, כבר לא
היה לי איכפת  שהם יראו שאני מסתכל עליהם, ראיתי את אחותי
יושבת מקופלת בפינה המרוחקת של החדר, מחזיקה את הפנים שלה.

קמתי והתחלתי ללכת לעבר הסלון אבל ישר חזרתי. "אסור לך".
ניסיתי להזכיר לעצמי. "אסור!" אמרתי לעצמי כמעט בלי קול.
ירדן ויריב עדיין הלכו מכות, אני חשבתי שכדאי לירדן לוותר, כי
יריב יותר חזק ממנו, אני יודע כי פעם הם עשו הורדת ידיים ויריב
ישר ניצח, אני זוכר איך ירדן האדים מבושה והתחיל להתנפח לו
הוריד שיש לו במצח ואז הוא גם ראה את אחותי מחייכת ליריב אז
בכלל...

אבל ירדן לא וויתר, יריב הפיל אותו על הרצפה ואז הסתובב והלך
לאחותי, אבל ירדן ניצל את ההזדמנות הזאת ורץ לשידה, הוא הוציא
מתוך המגירה העליונה אקדח, טען אותו וכיוון לעבר יריב.

אבא ואמא אמרו שהרופאים שבדקו אותו אמרו שהוא לא התכוון לפגוע,
הוא פשוט רצה קצת להפחיד את יריב שפגע לו בכבוד, אבל אני לא
יודע אם זה כזה נכון, כי אני ראיתי אותו מחכה הרבה הרבה זמן
לפני שהוא ירה, כאילו הוא מנסה לראות מאיפה הכי כדאי לו
לירות.

הוא התחיל לדבר אל יריב ויריב הסתובב אליו. ירדן התחיל לצרוח
איזה משהו על זה שלא יזוז אחרת הוא יורה בו. יריב קם והסתובב
שניה לאחותי ואז ירדן ירה בו. 8 יריות הוא ירה בו, בלי להפסיק.


התובעים אמרו שהוא היה כל כך אחוז דיבוק שהוא אפילו לא שם לב
שיריב כבר נפל ושעכשיו הוא יורה באחותי. רק שבמקום שהרגל של
יריב היתה, היתה הבטן של אחותי ואז איזה 3 יריות היא קיבלה שם
ועוד 2 בכתף. אני לא יודע כל כך מה זה אחוז דיבוק. אבל נראה לי
שזה לא כזה דבר טוב, כי בסוף התובעים ניצחו.
הסניגורים אמרו שזה לא הוגן לשים אותו בכלא רק בגלל שהיה לו
רגע של טירוף ואף אחד מהשכנים לא התקשר למשטרה. אני לא יודע
למה הם לא התקשרו, אבל אני לא יכולתי.
אמא ואבא הסבירו לי שמיכלוש בכלל לא סבלה, והכל היה חסר כאבים
ואין מה לדאוג שלא היה לה נעים
כשזה קרה. הם אמרו גם שהבדיקה אחרי, הראתה שאחותי בכלל לא
הייתה בהריון.

עכשיו אנחנו הולכים לבקר את אחותי וגם להביא לה פרחים ואולי גם
להניח עליה כמה אבנים, כי זה מביא מזל לנשמה. אח"כ ניסע לבקר
את יריב ששוכב בבית חולים עם שתי רגליים פצועות, הרופאים אמרו
שהוא יהיה בסדר ועוד כמה חודשים הוא כבר יוכל לרוץ. אמא אמרה
שאולי, אם יתנו לנו, נלך לראות את ירדן בעוד כמה זמן, כי בעצם
זאת לא אשמתו שהוא בכלא, כולם יכלו להתקשר למשטרה ואף אחד לא
עשה את זה, אז למה רק הוא צריך להיענש?
ואני רק הסכלתי עליה ואמרתי לה שלא כל כך איכפת לי מה נעשה
היום ואם נלך לבקר את מיכל או לא כי לי מה שהכי חשוב עכשיו זה
לחזור לבית שלי ולבדוק אם האקדח שירדן הביא לי עדיין במגירה
שהשארתי אותו, ואם נשארו לי עדיין קצת מהכדורי פלסטיק האלה
שאני אוכל לירות כי מיכל אמרה לי אז, כשקיבלתי אותם שאם המשטרה
תמצא אותם היא תיקח אותם ובגלל זה אסור אף פעם להתקשר למשטרה
כשירדן צועק ומרביץ לה ובזמן האחרון הסתובבה הרבה משטרה ליד
הבית שלנו.