דודה סילביה!
דודה סילביה!
צעקתי שוב ושוב, אך לא היתה תגובה.
סליחה, לא הצגתי את עצמי, אני תום, וכמו בכל קיץ - ההורים שלי
שולחים אותי לחופש "חינוכי" אצל דודתי סילביה.
אני דווקא נורא נהנה אצלה, דודה סילביה מעולם לא התחתנה (היא
כבר בת 50, אבל אם תשאלו אותה לגילה, היא בוודאי תאמר שהיא בת
40 וחצי - ותדגיש את החצי - עם חיוך מזוייף על פניה).
"אישה מסכנה, בחורה אומללה..." מלחשים האנשים מאחוריי גבה, הרי
סך הכל, דודה סילביה היתה אישה ענייה אשר לא נישאה לאיש, ואין
לה ילדים.
לא היה לי כל כך איכפת, כי אהבתי את דודתי למרות חייה. היא
היתה משחקת כלפיי את הקשוחה והיתה מנסה להחדיר בי קצת,
טיפטיפונת של משמעת, אך ידעתי תמיד שהיא סתם עושה הצגות.

דודה סילביה, עם קולה הצווחני, היתה תמיד סמל המשמעת וההתנהגות
בכפר, לצערי הדבר לא רכש לה יותר מדי חברים.
לעולם לא ידעתי, אם דודה סילביה הבינה זאת, אך אני עד לכך שלא
פעם ולא פעמיים, אנשים הפנו את גבם ברגע ששמעו את קולה
מקילומטר, את ריח הבושם הנישא למרחק , או את מראה פינה
המצקצקות בעת ביקורת.

דודה סילביה !
דודה סילביה !!
המשכתי לקרוא, אין תשובה.
התחלתי לפחד, בדרך כלל דודה סילביה התפקדה במקום , ברגע שקראתי
לה , כחייל הנשמע למפקדו.
כשלבסוף התחלתי לחפשה מצאתי אותה במיטתה , בוכה.
דודה סילביה לא התאפרה באותו היום, לא סידרה את שערה , ואף לא
הקפידה ללבוש את בגדיה המגוהצים.
משהו קרה , ידעתי .

כשדודה סילביה הבחינה בהיותי בחדר, ביקשה ממני לצאת ממנו
מיידית, כמובן עם דגש על דקדוק תיקני , גם במצבה הרעוע .
תוך דקות ספורות היתה דודה סילביה לבושה ומוכנה כתמיד , מילמלה
משהו על דברי הרופא אתמול , ואמרה לי שחייבים ללכת לסידורים.
באותו היום היינו בבנק דודה סילביה החתימה אותי על כל מיני
טפסים,לא היה לי נורא ברור מדוע- אבל לא שאלתי שאלות ,  כמובן
ישבה גם לומר שלום למנהל הבנק שכולם יחשבו שיש לה כסף רב
בחשבונה.
לאחר מכן הלכנו לבקר את עו"ד גרין , דודה סילביה אמרה שהוא
ידיד ותיק , דבר שגרם לי לחשד לא קטן , בשל העובדה שלא שמעתי
עליו מעולם,יחד עם זאת שגם פה הייתי צריך לחתום על אינסוף
טפסים, אינני יכול להסביר מדוע - אבל גם פה לא הכבדתי עם
שאלות.
כמובן שגם ביציאה מעו"ד גרין צווחה דודה סילביה יותר מתמיד -
שידעו כולם על עסקיה החשובים.

למחרת חזרתי הביתה אל בית הוריי ,עם ספר קטן על דקדוק כבכל קיץ
, מתנה מדודה סילביה.
חודש מאותו היום חזרתי הביתה מבית הספר, ומצאתי את אימי יושבת
מדברת בטלפון ונראית מודאגת מתמיד.
מיד בתום השיחה קראה לי מחדרי, והסבירה לי אמא כי דודה סילביה
נפטרה ..
מסתבר כי דודה סילביה חלתה במחלה סופנית, וידעה כי זמנה קצר.
מיד לאחר מכן, אמרה אמא דברים שליוו אותי זמן רב אחר כך ,
דודה סילביה , השאירה מכתב , על אחד הדפים ה"מלכותיים" כפי
שנהגה לקרוא להם . דודה סילביה השאירה משפט פשוט :
"השארתי את כל עוני למען גדילת הזרע לפרח" ובכך, בצורה
האופיינת לדודתי אמרה למעשה כי השאירה לי את כל עונה.

בקבורתה כיבדו הוריי לשמחתי, את צורת חיה של דודה סילביה.
ודאגו כי רק סחלבים "מלכותיים" יונחו על קברה , יחד עם מקהלת
זמרות עדינות ששרו בקבורתה.
מאותו היום שמתי לי למטרה הנצחת שמה של דודה סילביה , כמס'
שנות חייה , את ההנצחה הראשונה כבר עשיתי , למדתי ולמדתי
דקדוק, וקבלתי מאה במבחן המסכם - שלא יגיד איש ! , שתלמידה של
דודה סילביה לא עבר את המבחן בדקדוק .