פ. יוליה / זמניות מופשטת |
מתעצם ונמס בידיים שלי,
נוגע ומופתע כי עדיין מרגיש.
נושמת אותך...
לעיתים רחוקות יותר, נדירות יותר,
יקרות כל כך פתאום -
מגיע... יש לי בית חדש, חתול, גבר.
לך-אמונה, משפחה חדשה והדרך,
אך ביננו אותו הסוד,
אותו הטעם של הבלתי מובן והנשגב.
אוהבת אותך מוזר...
מובלת אליך בחוטי הנצח.
בסוף תמצא את שניינו....
אני יודעת. ומחכה...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|