ג'ו , כך הוא קורא לעצמו אך שמו האמיתי הוא וויליאם ג'פרסון
סאקס. ג'ו הוא בן עשרים ושלוש נולד בסאלם, איווה ולמד בקולג'
"די מן" שבעיר וואסט, מונטנה. כל חייו חלם על ישראל, ארץ
שהייתה בשבילו נוסטלגיה למרות שמעולם לא ביקר כאן. במקרים
אחרים, כשהוא נהג לספר לחבריו ללימודים על כוס בירה שלישית
שהוא מרגיש קצת מלנכולי היה פורץ בדיבור נמוך מהיר ומתנגן, שלא
היה מבייש את בוב דילן, על הארץ שהוא כל כך אוהב, הארץ הרחוק
שהוא כל כך אוהב ושאפילו השתתף, לרוב בשינה, בקורס על האטום
במזרח האטום.
יום אחד, אחרי שהוא כבר סיים את לימודיו ועבד כבר כמתכנת
מחשבים בחברת "באבל " שייצרה, בין היתר, מכונה חדשה ומשוכללת
למילוי תעשייתי של פחיות ובקבוקי בירה בעיר קינקי שבאופגן,
אונטריו, קליפורניה, מצא את עצמו באחד מרגעי השעמום גולש לאתר
אינטרנט שמה שתפס את עיניו היה כדור פלפל ענקי שכל פרור מטוגן
היה קישור לעוד כדור פלפל קטן יותר אך לא מטוגן וללא קישורים.
מיד קם מכיסאו כשהוא דוחף את שכינו ממוצא פקיסטני  ורץ לעבר
הקפיטריה, לקח לעצמו המבורגר משומן היטב, דחף למיקרו וכשהוא
מתבשל, מתכנן לו המתכנת הצעיר את עזיבתו של כל מה שהוא הכיר עד
כה ונוסע במטוס בינלאומי לארץ הלאומית. כך הוא גם עשה. אסף את
השעון הגדול מתאו, את התמונה של אישתו של השכן שהייתה במגירה
ויצא לאוויר הנקי ומעורר חלומות של קינקי.

הוריו לא ידעו מאומה על תוכניותיו כי רוב הזמן בילו במנזר
הבפטיסטי שבחדר השירותים של שכנם, איציק. כך שכאשר ג'ו הגיע
הביתה לא נותר לו ברירה אלה לארוז את התיק, לכתוב מכתב קצר
שישכחו ממנו ויצא לדרכו לעבר משרד הנסיעות. במשרד פגש את
הסוכנת סלמה, שאמרה שהיא לא בטוחה אם יש לה כרטיס פנוי לצפון
אסיה אך היא תעשה כמיטב יכולתה. גו', שלא היסס לרגע שכנע בעזרת
עיניו את סלמה שהוא בעצמו ימצא בעזרת מחשבתה את הכרטיס המיוחל.
כך יצא לאחר מספר דקות הבחור הצעיר עם הכרטיס ביד תוך כדי שנשם
את האוויר מעורר החלומות של חדר ההמתנה. משם לקח מונית כתומה
ורודה והגיע לשדה, אסף כמה מילונים ונסע לנמל התעופה.
בנמל התעופה שום דלת לא ניחשה אותו אז נאלץ בעזרת אחד המילונים
לשבור אותה דבר שכמעט גרם לאסון מקומי או יותר גרוע קטסטרופה
בינלאומית אך לאחר התנצלות קטנה ותאור כדור הפלפל מנעה כל זאת
וגרמה שיקבל ליווי אישי עד מושבו במטוס של חברת פאק עוף - פאק
היי.
 
ישב ג'ו במטוס הגדול בין מו לדו וישן לו שינה עמוקה ושקטה עד
לרגעים ספורים לפני הנחיתה אז העיר אותו השיר הקופצני, חייל
הבאפולו, כשהוא מרוב התרגשות הפך כתום ומכין את תיק הצד שהיה
למעלה בארגז. ירד ג'ו מהמטוס והחל להזיע זיעה שכמוה לא הכיר
קודם, שחשב אותה לדבש וגרמה לחיוך גדול בשפתיו אך נקישות קלות
בשיניו. כך התהלך לו ג'ו ממדרגות המטוס עד לכניסה החגיגית
לצוואר הבקבוק שהובילה לפי הטבעת כשהוא נדחף מכל כיוון, שומע
קללות בכל השפות והזיעה הסמיכה הפכה כבר לגבינה. מיד הבין את
המצב דחף בחזרה וצעק בקול גאה וגדול "יסראל איים קאמינג יו
מאדר פאקר". עבר את בדיקת הדרכונים מידיה של סולמה והגיע לקחת
את תיק הגב שנשא על הכתף כשהוא מתהלך לו ושוב הרגיש עייף למרות
השינה הארוכה. עובר את המוכס שגם הוא היה עייף ויצא לאולם קבלת
הפנים שם לא ראה שום פנים מוכרות אך ראה שלט שעליו כתוב ג'ו.
למרות שהוא לא זיהה את הבחור המשופם שהחזיק את השלט, נופף לו
לשלום, התקרב אליו ואמר " היי, איים ג'ו ". " וולקאם טו אוור
קאנטרי, ג'ו, פולואו מי פליס", אמר השפם בקול מאד נעים ומנומס
עם מבטא מוזר וקצת מוכר. ג'ו לא היסס לרגע וצעד  אחריו בצעדיו
הארוכים כשהוא משלים פערים עם צעדיו הקטנים אך מהירים של השפם.
מסביבו ראה ג'ו טיפוסים שונים ומשונים כשמכולם בחר להתביית על
בחור די צעיר, גדול בכל מימד אפשרי שעליו חולצה לבנה, שקופה
ברוב חלקיה, מכנס שחור מבד דק, גרביים אפורות שכוסו במין כפכף
מוזר עשוי מעץ או לפחות סוג מאד מיוחד של עץ, חשב ג'ו. מפניו
העגולות של האיש עם זקן דחוס ועבה נטף נוזל מוזר שכמו שחשב
ג'ו, זה בטח  בגלל החזרה שהייתה לו עם הלהקה, דבר שגרם לו לקצר
את צעדיו, להסתובב לכיוון הזקן ולשאול אולי הם צריכים קלידן.
הזקן שלא דבר מתחת לזקן, הסתכל לג'ו בעיניים ומתחת לזקן ראה
הבחור שלנו, חיוך קטן שנטה שמאלה דבר שהזכיר לו את מערבוני
ג'ון ווין. פרט לתנועת השפה לא היתה תגובה לכן החליט להמשיך עם
השפם כשהוא פתאום שם לב שהשפם נעלם.
עמד לו ג'ו במקום, הביט מאה שמונים מעלות כשהוא מבחין מרחוק,
אך לא כל כך,  בשפם שישב על מושב הנהג של אוטו אירופאי שלא
הכיר כי הוא מאד ישן, רגליו בחוץ והדלת פתוחה. אחרי שהצליח
להבחין בכפכף של השפם  שהיה הפעם מגומי, ראה את השפם צועק
במכשיר הטלאפון הסלולרי ואת ידיו נעות בצורה מוזרה קדימה
ואחורה כשתוך כדי מסמן לג'ו להגיע אליו. ג'ו החל בצעדיו הקצרים
ואיטיים לכיוון השפם שעכשיו חשב למקושר, תוך כדי שמסתכל מסביב,
במאתיים עשרים מעלות ופתאום מרגיש בגבו מגע קטן שלא ידע מהו.
הסתובב ותוך כדי שמביט בעיניה ובו בזמן שמבחין בכפכפיה גבוהות
הסוליה שחשב שעשויות מעץ גם כן, שדרוג של העץ ההוא, שומע
משפתיים מתוקות, "יש לך אש?". התבלבל קצת הבחור כשהוא מביט
למטה וכבר נזכר בעיניה, שפתיה, שיניה ותווי פניה החלקות. הרים
את הראש תוך כדי שאומר - "סורי באט אי דונט ספיק היברו" וכבר
לא רואה את עיניה אלה את זיפיו  של בחור שחיבק את צווארה ואמר
- "יאו, אמריקה, וואו, סאלמתק, וול קאם". ג'ו לא הבין מאיפה
הבחור יודע שהוא מסאלם, מה שהוסיף לבילבול הזמני שכבר היה די
ארוך יחסית לכל שעון והמשיך ללכת כשהוא שומע את הבחור צועק לו
-  "דונט וורי, ירסראלס פריס יור מאינד". עוד יותר התבלבל ג'ו
וחשב לעצמו  אי דונט מאינד, המשיך ללכת לכיוון השפם, מסתכל
במאתיים ארבעים וחמש מעלות כשהוא מבחין במעלה המאה עשרים וחמש
שני טיפוסים בלי חולצות ובחור אחד במדים כחולים מחברים דבר
מוזר מתוך רכב עוד יותר מוזר לאוטו הישן של הידיד החדש, השפם.

השפם ראה את שלושת הטיפוסים משחקים לו באוטו ורץ אליהם כשתוך
כדי זורק את הסלולרי לתוך הרכב ומפסיק את תנועות הידיים
המוזרות. נעמד השפם ליד האיש בכחול שגם לו היה שפם אך גם זקנקן
קטן ודיבר איתו כשתוך כדי נעמד ג'ו והסתכל בהתעניינות רבה, כמו
שלמד בקורס לתקשורת, בחלקים שהוא לא ישן, אצל פרופסור ג'ושוע
בלנק שהיה גם משורר עם ספרים עבי כרס כמו בטנו. שני הטיפוסים
ללא חולצות נעמדו גם כן, הוציאו סיגריות כשתוך כדי שורקים
ומעירים הערות לעוברות ולא שבות שהיו בעיקר צעירות אך לא רק.
אחרי דיבור קצר בין שני השפמים ראה ג'ו איך מחבק ביד ימין השפם
בכחול את השפם בטי שירט לבנה ולוקח אותו הצידה כאשר שניהם
מחייכים עם תנועות ידיים מוזרות, כל אחד בידו הפנויה. ג'ו לא
ידע מה לעשות, הוא לא רצה לאכזב את השפם שהיה כל כך נחמד אליו
אז המתין ותוך כדי כך הבין ג'ו ששני חסרי החולצות הפנו את
צעקותיהם אליו כבר כמה זמן. ניגש ג'ו אליהם ושאל " אר יו
טוקינג טו מי ? " . שני חסרי החולצות שנשענו על רכבם נעמדו
פתאום על רגליהם כשמסתכלים אחד על השני כאילו היו שני אחים שלא
נפגשו שנים ואחד מהם , זה עם הזקנקן הצר , ארוך וצבוע אדום
הסתכל על ג'ו , מהנעליים עד לקצה ראשו ואמר " יו פרום הוליבוד
? " . " נואו, איים פרום סאלם " השיב ג'ו .
"  יו גואנט פיס , הא ?- פאק דיי אן פאק יו " אמר הזקנקן הצבוע
כשחברו ללא שיערות על פניו צחק צחוק גדול וארוך עם הפסקות
לשיעול מוזר באמצע . "איים פרום סאלם , איווה" אמר ג'ו ,
הסתובב , לקח את התיק שהיה על הכתף העביר לכתף השניה והחל ללכת
כשהוא רואה את השפם עם הטי שירט מוציא בקבוק מפלסטיק מלא בנוזל
צהוב ונותן לשפם בכחול. ג'ו המשיך ללכת כשבראש חושב שהוא טעה
טעות גדולה, מצטער על כל השינה בקורס לסובלנות בעת החדשה
האחרונה  וצעד ללא שום כוון.

פתאום ראה ג'ו בחור שהזכיר בתווי פניו  את חברו תום, שיער
קוצני בלונדיני זוהר כמעט לבן, זקנקן שחור בצורת ריבוע מתחת
לשפה התחתונה, חולצה צמודה בצבע תכלת, מכנסי עור בצבע בז'
ונעליים
שחורות מגומי נוצץ. המום היה ג'ו כשהבחין בשלט שעל יד ימינו של
הבחור ובו כתוב באותיות לטיניות גדולות - וויליאם ג'פרסון.
מתוך ההלם נזכר ג'ו ברגעי הערנות הבודדים בקורס למקריות בספרות
ופנה אל הבחור. "סורי, אר יו לוקינג פור וויליאם ג'פרסון ?"
שאל ג'ו בקול נמוך ומיואש . "יס , נייס טו מית יו, מן, איים
תום". אמר הזקנון והוסיף " דיי אר וויטניג פור יו אין דה
קומפני, דיי ניד טו ריסייקל א לוט אוף באטלס". המום, כמו משותק
הביט בו ג'ו במשך זמן ארוך ולא הוציא מילה כשתום מחייך כאילו
הוא בפרסומת למשחת שיניים.
חלפו להם עוד כמה שניות כשהמפרסם הפך לפרסומת לתרומות לנזקקים
בזימבבוה וג'ו המשיך לעמוד, קפוא, כשתיקו מחליק לריצפה ומנסה
להבין את פשר המשפט. שאלות שהם היסטוריה של שאלות חלפו בראשו
כשהחליט לקחת את התיק על הגב ולרוץ. רץ לו במהירות של נרדף,
חולף בפני פרצופים מחויכים שלא רואים אותו, נכנס לתוך השדה
ויוצא ממנו, הולך וחוזר כשזיכרונות ישנים קופצים ללא סדר
בעקבות שאלות מסודרות ואז...  נתקע בשמלה לבנה ונופל לרצפה.

הוא פקח את עיניו כשקרני השמש זהרו וחיממו את פניו, פנים שזיעה
נטפה מהן אל האספלט החם ואוזניו החלו לשמוע את המולת הזולת
שהתקבצה סביבו. רעש של קולות שהזכירו לו את רגעי הנמנום
בשיעורים הפתוחים למטבוליזם תרבותי בימי מהפכת הסטודנטים הקצרה
מאוד של אוניברסיטת הוואנה בשנת 74.
הרעש, החום ואור השמש מנעו ממנו לזוז כשהמחשבה שלו ברחה
לזיכרונות ופרשנותם המחודשת ולחישובים על החלטות העבר כאשר בין
דמעה לרבע קרן שמש מצליח לראות פרצוף מוצל ששיער ארוך וחלק
מתנופף סביבו. חלפו כמה שניות והצליח להבחין במה שנראה לו תווי
פנים עדינות ורכות עם טיפה של עצב בעיניים אך גם חיוך חם
בשפתיים שתוך כדי אמרו משהו שלא הצליח להבין. מיד התרומם שלח
את ידיו אל האישה שמולו וחיבק אותה, חיבק אותה חזק לגופו כשהיא
מרימה אותו ומובילה אותו לאט אל רכבה. בהגיעם לרכב, שנראה יותר
כמו עגלה ענקית של סופר מרוב חורים, מושיבה אותו על הספסל
הקדמי, חוגרת לו את חגורת הבטיחות כשאת הכל הוא רואה במעורפל
ובאיטיות מוזרה וכך גם את רגליה היחפות שלוחצות על הדוושות. אז
היא אמרה לו - "אל תדאג מותק, הכול יהיה בסדר, נגיע למדבר ואני
אקרא לך בקלפים, רחל בקפה ותוכל לשחק עם פצ'ולון ודדוש כמה
שתרצה ."