טיק, טיק, טיק, טיק.
מטקות.
נקישות.

די כבר לשחק פינג פונג עם הלב שלי!
כמה עולים הכדורים?!
מבטיחה שאקנה.
אדום, שחור, מגומי, מסיליקון?

הנה, אני יוצאת עכשיו עם השורט-תותים ועם החולצה המחוררת.
אני יודעת שזה נראה רע,
אבל זו מלחמה.
אז מה אם את יפהפיה עכשיו ואם הפרפרים מצייצים בשבילך.
אני יודעת שפרפרים לא מצייצים, מטומטמת, אבל לכבודך הם כן.
תתעקשי. הם לא מצייצים. ניצחת אישה חסרת כח ממילא. מרוצה?
אז אני מפריעה לך כאן, ברחוב, באמצע הסצנה המאושרת שלך, רק
מנסה להשיג לי קצת שקט. את לא יודעת איפה מוכרים. בסדר. לא
שאלתי אותך. רק סיפרתי.

ברחובות תל אביב, מחפשת כדור למטקות. אתה תסתדר עם סיליקון,
אני חושבת. הדימום הזה על הגופיה הלבנה לא הולם אותך במיוחד
וגם החולות שנדבקים הופכים את הכל לגוש דביק ומוזר. איך אתה
חושב שישתילו את הלב הזה? אמרתי לך שצריך לקנות קרח, אבל אתה,
בעולם משלך, לוקח את הלב ושוכח לשלם שכר דירה, שוכח חשמל, שוכח
מים. מה ביקשתי, שאם אתה תופס לי ארבעה חדרים, שלפחות תשתמש
באחד?

אסימון. באמצע תל אביב - אסימון. אתה יודע שעד כיתה ד'
הסתובבתי עם אסימון בשרוכים? זה היה אופנתי. וגם הייתי מצלצלת
להודיע כשהייתי מאחרת. היום זה אופנתי לאחר. אני בורחת ממה
שרציתי, רציתי אותך ואותי בתמונה אחת. בסוף זה יקרה. בחלקים.
אתה והקרביים שלי בקאריביים. יהיה נהדר. תוכלו לדלג יחד לשירי
עם שאהבתי, עד אז כבר לא אהיה.

אסימון אחד נפל. אמרת שסיליקון אתה לא רוצה. טיק, טיק, טיק,
טיק. הלב שלי. טיק, טיק, טיק, טיק. הזמן שלי. תמיד טענת שאני
רכושנית. שלי, שלי, שלי, שלי, וגם נוהגת לחזור על כל דבר
פעמיים. תמיד טענתי שאתה טועה.

בום. לב נוחת על חול. טראח. אפילו לא הלב שלי. רגל. יד. משהו
לא מזוהה. רסיסים. טיפות. רעש גלים. רחש גלים. שקט מוחלט.
וסירנות.

"אין לי ארץ אחרת, גם אם אדמתי בוערת..."

להתרכז, מותק. יופי, תרגיזי את עצמך ותחזרי על המילה 'מותק'.
מותק, מותק. אולי זה יעיר אותך. הוא לא רוצה סיליקון, לא רוצה
גומי, לא רוצה שינוי וגם לא אותך.

מה עושים עם זה,
לאן הולכים עם זה,
נמאס לי מאיבוד,
הולכת אל הים.

טיק, טיק, טיק, טיק.
בום. לב נוחת על חול. טראח. רץ לוקח את הלב ומעביר לרץ אחר. לב
מחליף ידיים ומגיע אליי. מוגש במי מלח, שלי אם ארצה בו.