הוא לא יכול היה להאמין שזה קורה לו באמת. היא ניסה יום אחרי
יום לעכל ולהפריך את זה. לא יתכן שהיא באמת עזבה. פתאום, רק
בגלל שינוי קטן היא כבר לא רוצה אותו? לוקחת פסק זמן, היא
אמרה, אבל הוא ידע והכחיש את המשמעות האמיתית. הימים עברו עליו
בבלבול הזייתי נורא. אתם חושבים שזה באמת קרה?
יש או אין אנשים כאלו? שכל החיים ממשיכים לחוש טלטלות לב
בעוצמה 10? לא יודע. למה זה לא נשמע לי הגיוני?
הוא אחז בזרועה והביט בעיניה בתחינה אילמת (קיטש!), אבל עיניה
היו כבר מרוחקות אלפי שנות אור ממנו. מבטה היה זר, והוא הופתע
כאשר הרגיש איך קרביו נמסים בקרבו (שילוב מעניין של ביטויים,
לא?). שערה הבלונדיני התנופף קלות ברוח שחדרה מבעד לחלון הקטן
(בד"כ אנחנו לא מדברים ככה. זה נמצא לנו רק באצבעות). היא
הסיטה את מבטה לרגע מהריק שבהתה בו, ונמלאה חמלה עצובה כלפי
שבר הכלי שנשקף מול עיניה. עיניו הביעו את מה שחששה ממנו, אך
בכנות, כבר לא היה אכפת לה. היא לא יכולה לבזבז את כל החיים
שלה על משחקי אהבה. באמת שאין סיבה. היא לא מרגישה שום דבר
עוצמתי במיוחד, אין להם שום תוכניות או מחויבויות משותפות
משמעותיות. באמת? מה היא עושה פה? היא כבר ממש שכחה איך
להרגעיש. פסק זמן, היא אמרה לו, אך הוא כבר ידע את האמת. והיא
- לא. לא יודעת להתחבר אליו, ולכן, כנראה, היא תעזוב.