|
חדר מלא אנשים
פרצופים נדחקים ואני במרכז
הם כולם צועקים
כולם מדברים
הקולות שלהם מזמזמים
כמו עדר של דבורים
אני מביט מסביב
ואין אף אחד איתי בחדר
חדר מלא אנשים
עיניים ממצמצות
ידיים חותכות אותי
קורעות לי את החולצה
דוחפות אותי מצד לצד
כמו בחצר בית הספר
ואני מביט מסביבי
ואין אף אחד איתי בחדר
חדר מלא אנשים
ואני לא יכול לדבר
בגלל הרעש של כולם, מהדממה
שהם עושים כשהם מסתכלים
כמו ערימות של פנסים
ואני מביט סביבי
ואין אף אחד איתי בחדר
מלא אנשים. |
|
|
אם כאילו אין
לכם לחם, אז
כאילו סבבה, אתם
הרי תמיד יכולים
לאכול לכם קצת
עוגות, לא?
מירי ענטוענת,
שנקין |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.