בגדד, משוש תבל, היפה שבקריות העולם, מאטה את קצב
זרימת המים בחידקל, השלישי בנהרות גן-העדן. נערות ונערים
עוברים על הגשרים המצפים להפצצה ומתעטפים בצעיפי אובך
אבק מדבר מפחד האש המונגולית וטילי השיוט החכמים
המתוכנתים אנגלית (ומתכסים בשמות עתיקים בני עולמות אחרים,
כטומהוק). בבבל החדשה חרבו כל המגדלים שראשם בשמים,
הרקיע זרוע מטוסים חמקנים המבלבלים את מכשירי המכ"ם,
ובשווקים אזלו זה משכבר התרופות לילדים. על נהרות ארם-נהריים
מתקבצים הבוכים, ונשיאים זרים מגשימים נבואות זעם עתיקות,
לא להם, ומנפצים עוללים אל-הסלעים. שוב מהפכת אללה
יורדת משמי המטוסים, תזכורת לעצב סדום ועמורה, ואבק-שריפה
מוחק שקיעות ומעצים שקיעות, שיכור מכוח שליטתו על בני-האדם
הוא מבקש להיות ריבון גם לכוכבים ולמזלות. אור-כשדים כבר ראתה
את כל הקרבות, וכל המלחמות הקרבות, ונביאי נחמה עירקיים חדשים
הולכים יחפים ברחובות בקעת ארץ שנער הבוערים ויודעים לשנן:
"בנצח אין ניצחונות". הניצחונות ניתנו לכל מי שחולף, לכל מי
שזמנו בהיסטוריה קצר כגורל כל הממלכות היהירות. על עפר הארץ
יושבת בתולת בת-בבל, ומתחילה לזמר בערבית של קוראן,
לצלילי עוד וקאנון המנוסים בניגונים של שמחות החיים
באצבעות נגנים סומים: "איכה ישבה בגדד העיר רבתי עם
היתה כאלמנה רבתי בגוים".  




נכתב בירושלים
בי"ז באדר ב' ה'תשס"ג
(בלילה שבין ה-20.3.2003 וה-21.3.2003)
בזמן שנפלו הפצצות האמריקאיות על בגדד